בהגווד גיטה - 7.20

קָאמַיְס תַיְס תַיְר הְרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ  פְּרַפַּדְיַנְתֵא 'נְיַה-דֵוַתָאהּ תַםּ תַםּ נייַמַם אָסְתְהָאיַה  פְּרַקְרּיתְיָא נייַתָאהּ סְוַיָא

קָאמַיְהּ—על ידי תשוקות; תַיְהּ תַיְהּ—שונות; הְרּיתַה—נלקח; גְ'נָֿאנָאהּ—אלו שהידע שלהם; פְּרַפַּדְיַנְתֵא—מתמסרים; אַנְיַה—אחרים; דֵוַתָאהּ—לאלים למחצה; תַם תַם—המתאימים; נייַמַם—אחר חוקים מווסתים; אָסְתְהָאיַה—עוקבים; פְּרַקְרּיתְיָא—על פי הטבע; נייַתָאהּ—נשלטים; סְוַיָא—שלהם.

תרגום

מי שתבונתם נגזלה בידי תשוקות חומריות מתמסרים לאלים למחצה ומקיימים מצוות ודרכי סגידה על פי דרכם.

התעמקות

מי שהשתחררו מכל טומאה חומרית מתמסרים לאל העליון ועוסקים בשירותו המסור. מכאן שכל עוד לא נשטפה הטומאה כליל, הם אינם נחשבים לדְבֵקים. אולם אפילו אותם בעלי תשוקות חומריות שמחפשים מפלט באל, אינם נמשכים כל כך אחר הטבע החיצוני. משום שפנו למטרה הנכונה, עד מהרה הם ישתחררו מכל תאווה חומרית. השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם מורה לכול — לדָבֵק הטהור הפטור מכל תשוקה חומרית, למלא בתשוקות חומריות, או למתאווה לגאולה מטומאה חומרית — להתמסר לוָאסוּדֵוַה בנסיבות כולן ולסגוד לו. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (2.3.10) נאמר: אַקָאמַהּ סַרְוַה-קָאמוֹ וָא  מוֹקְשַׁה-קָאמַה אוּדָארַה-דְהִיהּ תִיוְרֵנַּה בְּהַקְתי-יוֹגֵנַה  יַגֵ'תַה פּוּרוּשַׁםּ פַּרַם אנשים משוללי בינה, שאיבדו את תבונתם הרוחנית, מחפשים מקלט אצל האלים למחצה, לצורך סיפוק מיידי של תשוקותיהם החומריות. בדרך כלל הם פונים לאלה, ולא לאלוהים, האישיות העליונה, מאחר שהם מושפעים ממידות החומר הנחותות (בערות ולהיטות). קיום כללי הסגידה מספקם לחלוטין. הסוגדים לאלים למחצה מוּנעים על ידי תשוקות פעוטות, ללא כל מושג על המטרה העליונה. אלא שדְבֵקיו של האל אינם מבולבלים כמותם. הספרות הוֵדית אכן מורה על סגידה לאלים שונים לצורך הגשמתן של מטרות שונות (לאדם חולה, למשל, מומלץ לסגוד לשמש). ישנם אנשים, לא דְבֵקים, שסוברים שישנן מטרות שהאלים למחצה טובים להן יותר מאשר האל העליון. הדָבֵק הטהור, מכל מקום, יודע שקְרּישְׁנַּה הוא אדון הכול. בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִּתַה (אָדי 5.142) נאמר, אֵקַלֵא אִישְׂוַרַה קְרּישְׁנַּה, אָרַה סַבַּה בְּהְרּיתְיַה: קְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון, הוא האדון היחיד, וכל השאר הם משרתיו. דָבֵק טהור לא יפנה לעולם לאלים למחצה לסיפוק צרכיו החומריים. הוא תלוי כולו באל העליון ומסתפק בכל מה שהוא מעניק לו.