סַה תַיָא שְׂרַדְדְהַיָא יוּקְתַס תַסְיָארָאדְהַנַם אִיהַתֵא לַבְּהַתֵא צַ'ה תַתַהּ קָאמָאן מַיַיְוַה ויהיתָאן הי תָאן
סַהּ—הוא; תַיָא—כזו; שְׂרַדְדְהַיָא—בהשראה; יוּקְתַהּ—חדור; תַסְיַה—של אותו אל למחצה; אָרָאדְהַנַם—בסגידה; אִיהַתֵא—מתאמץ; לַבְּהַתֵא—משיג; צַ'ה—ו-; תַתַהּ—מכך; קָאמָאן—את תשוקותיו; מַיָא—על ידי; אֵוַה—בלבד; ויהיתָאן—ניתנות; הי—אכן; תָאן—אלה.
תרגום
חדור באמונה שכזו, הוא מתאמץ לסגוד לאל למחצה מסוים, ומשיג את מבוקשו. אלא שלמעשה, אני הוא שמעניק ברכות אלה.
ללא אישורו של האל העליון, שום אל למחצה אינו מסוגל להעניק ברכות לסוגדיו. ישות החיים שוכחת אולי שהכול שייך לאל, אולם האלים למחצה אינם שוכחים. הסגידה לאלים למחצה והגשמת המאוויים — אלה אינן תלויות באלים למחצה אלא בסידורו של אישיות-אלוה. ישות החיים הסכלה אינה יודעת זאת ופונה בטיפשותה לבקש מהם ברכות, בעוד שהדָבֵק הטהור מתפלל לאלוהים בלבד בשעת צורך. מכל מקום, בקשת ברכות חומריות אינה סימן לדָבֵק טהור. טירופה של ישות החיים להגשים את תאוותה הוא שמניע אותה לסגוד לאלים למחצה, לאחר שהאל לא הגשים את מאווייה הבלתי כשרים. בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִּתַה נאמר שמי שסוגד לאלוהים ובו בזמן מתאווה לעינוגים חומריים, רצונותיו סותרים. שירות מסור לאל וסגידה לאלים למחצה אינם באותו מישור; הסגידה לאלים למחצה היא חומרית, בעוד ששירות לאל הוא רוחני כולו. תשוקות חומריות מהוות מכשול לישות חיים שמבקשת לשוב לאלוהות. לכן האל נמנע מלהעניק לדְבֵקו הטהור ברכות חומריות כאלה, שהן משאת נפשם של הסכלים. במקום לעסוק בשירות מסור לאלוהים, הם מעדיפים משום כך לסגוד לאלים למחצה של העולם החומרי.