גַ'רָא-מַרַנַּה-מוֹקְשָׁאיַה מָאם אָשְׂריתְיַה יַתַנְתי יֵא תֵא בְּרַהְמַה תַד וידוּהּ קְרּיתְסְנַם אַדְהְיָאתְמַםּ קַרְמַה צָ'אקְהילַם
גַ'רָא—מזִקנה; מַרַנַּה—ממוות; מוֹקְשָׁאיַה—למען גאולה; מָאם—בי; אָשְׂריתְיַה—מוצאים מקלט; יַתַנְתי—מתאמצים; יֵא—אלו ש-; תֵא—הם; בְּרַהְמַה—בְּרַהְמַן; תַת—את זאת למעשה; וידוּהּ—יודעים; קְרּיתְסְנַם—לחלוטין; אַדְהְיָאתְמַם—נשגבת; קַרְמַה—פעילות; צַ'ה—גם; אַקְהילַם—לחלוטין.
תרגום
החכמים, אשר חותרים לגאולה מזקנה וממוות, מוצאים בי את מקלטם ומשרתים אותי במסירות. הם למעשה בְּרַהְמַן, משום שהם יודעים הכול על אודות פעילות נשגבת.
לידה, מוות, זִקנה וחולי פוקדים את הגוף החומרי, ולא את הרוחני. הגוף הרוחני אינו נתון לאלה. מכאן שמי שזוכה בגוף רוחני, הופך לבן לוויה של האל ועוסק בשירותו הנצחי, הוא בן חורין אמיתי. אַהַםּ בְּרַהְמָאסְמי: אני רוח. נאמר שעל הכול להבין שהם בְּרַהְמַן, נשמה רוחנית. פסוק זה מתאר כיצד תפיסת הבְּרַהְמַן מצויה גם בשירות מסור. הדְבֵקים הטהורים שרויים בנשגב במישור הבְּרַהְמַן והם יודעים הכול על פעילות נשגבת. ישנם ארבעה סוגים של דְבֵקים לא טהורים שעוסקים בשירות נשגב לאל. הם משיגים אמנם את מטרותיהם השונות, אולם בחסדו של האל, כאשר הם נהיים מודעים לו כליל, הם זוכים בחברתו הרוחנית. סוגדיהם של האלים למחצה, לעומת זאת, אינם מגיעים לאל העליון ולכוכבו העליון לעולם. אפילו אותם חסרי תבונה שמודעים לבְּרַהְמַן אינם מגיעים לכוכבו של קְרּישְׁנַּה, גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה. למעשה, הראויים להיקרא בְּרַהְמַן הם רק מי שעוסקים בפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה (מָאם אָשְׂריתְיַה). זאת משום חתירתם האמיתית להגיע לכוכבו של קְרּישְׁנַּה. מאחר שאינם חדורים בתפיסות מוטעות על קְרּישְׁנַּה, הרי שהם באמת בְּרַהְמַן. מכל מקום, אלה שסוגדים לאַרְצָ'א, לדמותו של האל, או שהוגים בו לצורך השתחררות משעבוד חומרי — גם אלה יודעים בחסדו את משמעותם של בְּרַהְמַן, אַדְהיבְּהֻוּתַה וכו'. דבר זה האל מסביר בפרק הבא.