נַה מָאםּ דוּשְׁקְרִּתינוֹ מֻוּדְּהָאהּ פְּרַפַּדְיַנְתֵא נַרָאדְהַמָאהּ מָאיַיָאפַּהְרּיתַה-גְ'נָֿאנָא אָסוּרַםּ בְּהָאוַם אָשְׂריתָאהּ
נַה—לא; מָאם—אליי; דוּשְׁקְרִּתינַהּ—משוללי צדיקות; מֻוּדְּהָאהּ—שוטים; פְּרַפַּדְיַנְתֵא—מתמסרים; נַרַה-אַדְהַמָאהּ—הנחותים באדם; מָאיַיָא—על ידי האשליה; אַפַּהְרּיתַה—נגנב; גְ'נָֿאנָאהּ—אלו שהידע שלהם; אָסוּרַם—זדוני; בְּהָאוַם—טבע; אָשְׂריתָאהּ—מקבלים על עצמם.
תרגום
אנשים משוללי צדיקות — הנבערים מדעת, הנחותים באדם, מי שדעתם נגנבה בתעתועי האשליה, ומי שטבעם דמוני — אינם מתמסרים לי.
בבְּהַגַוַד-גִיתָא נאמר שדי להתמסר לכפות רגלי הלוטוס של האל כדי לגבור על חוקיו הנוקשים של הטבע החומרי. בשלב זה עולה השאלה: כיצד זה שהוגי דעות מלומדים, מדענים, אנשי עסקים, אנשי מנהל ומנהיגי הציבור כולם, אינם מתמסרים לכפות רגלי הלוטוס של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, האל הכול יכול? מנהיגי האנושות תרים בדרכים רבות אחרי מוּקְתי, שפירושה גאולה מחוקיו של הטבע החומרי. הם משקיעים שנים ואף לידות רבות של מאמץ. אולם אם החירות אפשרית על ידי התמסרות לכפות רגליו של האל, מדוע כל אותם מנהיגים פיקחים וחרוצים אינם מאמצים להם שיטה פשוטה זו? הגִיתָא משיבה על שאלה זו במישרין. מנהיגי החברה המלומדים באמת, כגון בְּרַהְמָא, שׂיוַה, קַפִּילַה, הקוּמָארים, מַנוּ, וְיָאסַה, דֵוַלַה, אַסיתַה, גַ'נַקַה, פְּרַהְלָאדַה, בַּלי, ובהמשך מַדְהְוָאצָ'ארְיַה, רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה, שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה ועוד רבים נוספים — שהיו הוגי דעות, מדינאים, מחנכים ומדענים חדורי אמונה — אלה התמסרו לכפות רגלי הלוטוס של האל, בר הסמכא האדיר מכול. מי שלא מתמסרים ולא מקבלים את תוכניתו או נתיבו של אלוהים — אלה בסך הכול הוגי דעות, מדענים, מחנכים ואנשי מנהל מדומים, שמציגים את עצמם ככאלה למען רווח חומרי. אף שאינם יודעים דבר על אלוהים, הם מתכּנים תוכניות ארציות לרוב, ורק מוסיפים ומסבכים את בעיות הקיום החומרי בניסיונות השווא שלהם לפותרן; האנרגיה החומרית רבת הכוח עומדת בפני תוכניותיהם הבלתי מוסמכות ומסכּלת את הידע של "ועדות התכנון" שלהם. מתכנני התוכניות החומרניים מתוארים כאן במילה דוּשְׁקְרּיתינַהּ, משוללי צדיקות. קְרּיתִי פירושו מי שביצע מעשה ראוי לשבח. אפשר שמתכנני התוכניות הללו פיקחים מאוד ואף רבי סגולות, שהרי ביצועה של כל תוכנית גדולה, טובה או רעה, דורש תבונה רבה. אולם כיוון שמוחם החומרני מנוצל לא נכון, נגד תוכניתו של האל, הרי שהם נקראים דוּשְׁקְרּיתִי, כלומר מי שתבונתם ומאמציהם מולכים שולל. בגִיתָא נזכר בפירוש שהאנרגיה החומרית פועלת כליל בהכוונתו של אלוהים, ללא סמכות ועצמאות משלה. היא פועלת ממש כמו צל שנע עם תנועת העצם. אף על פי כן היא רבת עוצמה. משוללי האמונה אינם מבינים כיצד היא פועלת, ואינם מבינים את תוכניתו של האל. בהשפעת האשליה ובהשפעתן של להיטות ובערות, תוכניותיהם כולן נכשלות. כזוהי דוגמתם של הירַנְּיַקַשׂיפּוּ ורָאוַנַּה. אף ששניהם היו מלומדים ובקיאים במדע החומרי, ברעיונות פילוסופיים, במנהל ובחינוך, תוכניותיהם נופצו כולן לרסיסים. הדוּשְׁקְרּיתינַהּ, משוללי הצדיקות, נחלקים לארבעה סוגים: 1) המֻוּדְּהות הם אנשים נבערים מדעת המשולים לבהמות משא שעובדות בפרך. הם רוצים ליהנות בעצמם מפירות עמלם, מבלי להפריש מהם לעליון. החמור הוא דוגמה טיפוסית לבהמת משא. חיה עלובה זו עובדת בפרך למען אדונה. אף שהחמור אינו יודע בדיוק עבור מי הוא עמל כה קשה יום וליל, הריהו מסופק כליל אם הוא משביע את קיבתו במעט ירק. בשנתו הקצרה הוא שרוי בפחד מתמיד מפני בעיטות אדונו, ואת תשוקתו המינית הוא מספק מתוך חשש לבעיטות נוספות מזוגתו. לעתים הוא מזמר דברי פיוט והגות, אלא שצלילי נעירתו מהווים בסך הכול מטרד לזולת. כזהו מצבם של הסכלים שפועלים למען טובת הנאה מבלי לדעת עבור מי לעבוד. הם אינם יודעים שקַרְמַה (פעולה) נועדה ליַגְ'נַֿה (הקרבה). מי שעובדים בפרך יומם ולילה כדי להיפטר מעולן של חובות שיצרו בעצמם — אלה מרבים לטעון שאין להם זמן לשמוע על נצחיותה של ישות החיים. רווח חומרי, שאובד עם הזמן, הוא משאת חייהם, אף שהם זוכים ליהנות רק מחלק פעוט מפירות עמלם. הם נכונים לבזבז ימים כלילות למען רווח חומרי, כאשר הם סובלים מכיב קיבה או בעיות עיכול, ונאלצים להסתפק במזון זעום בלבד. אף על פי כן הם ממשיכים ועמלים יום וליל למען אדונים כוזבים. מבלי לדעת מיהו אדונם האמיתי, סכלים אלה מבזבזים את זמנם היקר בשירות הממון. לרוע מזלם, לעולם אינם מתמסרים לאדון העליון, אדון האדונים, גם אינם מקצים זמן לשמוע על אודותיו ממקורות נכונים. חזיר אוכל רפש אינו להוט אחר דברי מתיקה מסוכר וגְהי. דומים לו אותם פועלים סכלים שאינם נלאים מלשמוע בשורות מענגות חושים מהעולם הארצי הזמני, אף שרק זמן מועט ביותר הם מוצאים לשמיעה על אודות כוח החיות הנצחי, אשר מניע את העולם החומרי לפעולה. 2) סוג נוסף של דוּשְׁקְרּיתִי, משולל צדיקות, הוא הנַרָאדְהַמַה, הנחות באדם. נַרַה פירושו אדם, ואַדְהַמַה פירושו הנחות ביותר. מבין 8,400,000 מיני החיים, 400,000 הם בני המין האנושי. מאלה רב מספרן של הצורות האנושיות הנחותות, שכמעט אינן מתורבתות כלל. תרבות אנושית מתחילה עם עקרונות מסדירים לחיי חברה, מדינה ודת. הנַרָאדְהַמים הם מי שחיים אמנם על פי כללים חברתיים ומדיניים, אולם ללא עקרונות דתיים. גם דת אינה דת אם אינה דת אלוהים, שהרי תכלית התרגול הדתי ללמד על אודות אלוהים ועל יחסיו של האדם עם אלוהיו. בגִיתָא האל אומר שאין סמכות גבוהה ממנו ושהוא האמת העליונה. תכליתה של התרבות האנושית להחיות את תודעתו האבודה של האדם לגבי יחסיו הנצחיים עם האמת העליונה, האל האישי העליון שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, האדיר מכול. מי שמחמיץ הזדמנות זו נמנה עם הנַרָאדְהַמים. הכתובים מלמדים שהעובּר ברחם אמו (ששרוי במצב לא נוח להחריד) מתפלל לאלוהים שיושיעו, ומבטיח לסגוד רק לו מייד כשיצא אל אוויר העולם. מאחר שקשריה של ישות החיים עם אלוהים הם נצחיים, רק טבעי שזו, מתוך אינסטינקט, מתפללת לעזרתו בשעת צרה. אלא שלאחר שהילד יוצא מן הרחם, הוא שוכח את קשיי הלידה, כמו גם את מושיעו. זאת בהשפעתה של מָאיָא, האנרגיה המשלה. חובתם של האחראים לילד להחיות את תודעתו האלוהית הרדומה. המַנוּ-סְמְרּיתי, שמהווה מדריך לכללי הדת (דְהַרְמַה), מורה על עשרה תהליכי טהרה בחברת הוַרְנָּאשְׂרַמַה שנועדו לעורר מודעות לאלוהים. מכל מקום, אלה אינם מקוימים כיום בשלמותם בשום מקום בעולם. משום כך, 99.9 אחוז מכלל האוכלוסייה הם נַרָאדְהַמים. בשעה שהאוכלוסייה כולה הופכת לנַרָאדְהַמַה, רק טבעי שהשפעתה של האנרגיה החומרית גוברת וכל השכלה וחינוך אובדים כליל. על פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, מלומד הוא מי שמתייחס באופן שווה לבְּרָאהְמַנַּה משכיל, לכלב, לפרה, לפיל ולאוכל כלבים. כזוהי ראייתו של דָבֵק אמיתי. שְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה פְּרַבְּהוּ, האל שהתגלה כמורה רוחני, גאל את האחים גַ'גָאי ומָאדְהָאי, שסימלו את הנוראים שבנַרָאדְהַמים, והראה כיצד מטה דָבֵק אמיתי את חסדו לנחותים באדם. מכאן שרק בחסדו של דָבֵק יכול הנַרָאדְהַמַה, שאפילו אלוהים מגנה אותו, לזכות ולהחיות את תודעתו הרוחנית. כאשר שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הפיץ בְּהָאגַוַתַה-דְהַרְמַה, פעילות של דְבֵקים, הוא הורה להאזין בכניעה למסר של האל. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מהווה את תמצית המסר הזה. רק תהליך השמיעה בכוחו להושיע את הנחותים באדם. אלא שלרוע המזל, הם מסרבים להקשיב, קל וחומר להתמסר לרצונו של האל. אדרבה, אותם נַרָאדְהַמים, הנחותים באדם, מתעלמים כליל מחובתו הראשונית של בן אנוש. 3) קבוצת הדוּשְׁקְרּיתִי הבאה נקראת מָאיַיָאפַּהְרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ, מי שלמדנותם הרבה מתבזבזת לריק בהשפעת האנרגיה החומרית המשלה. אלה בדרך כלל אנשים מלומדים מאוד — הוגי דעות גדולים, משוררים, סופרים, מדענים וכו' — אלא שהם הולכים שולל אחר האנרגיה המשלה ומסרבים לציית לאל. המָאיַיָאפַּהְרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ רבים כיום מאוד, אפילו בקרב מלומדי הבְּהַגַוַד-גִיתָא. הגִיתָא אומרת בשפה פשוטה וברורה שקְרּישְׁנַּה הוא האל האישי העליון. אף אחד לא שווה לו או גדול ממנו. הוא מוזכר כאביו של בְּרַהְמָא, אבי האנושות המקורי. למעשה, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה אינו רק אביו של בְּרַהְמָא, הוא אבי כל מיני החיים. הוא גם שורש הבְּרַהְמַן הבלתי אישי, והפַּרַמָאתְמָא, נשמת-העל שבכל ישות, הוא חלק מוחלט שלו. הוא המקור לכול, ועל הכול אפוא להתמסר לכפות רגלי הלוטוס שלו. אולם חרף המילים הברורות הללו, המָאיַיָאפַּהרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ מתכחשים לאישיותו האלוהית וחושבים אותו לאדם רגיל. הם אינם יודעים שצורת האדם המבורכת עוצבה על פי דמותו הנצחית והנשגבת של האל. כל אותן פרשנויות בלתי מוסמכות לגִיתָא של המָאיַיָאפַּהרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ אינן מעוגנות בשיטת הפַּרַמְפַּרָא, ומהוות בסך הכול אינספור אבני נגף על נתיב ההבנה הרוחנית. ברוב אשלייתם, לא מתמסרים הפרשנים הללו לכפות רגלי הלוטוס של שְׁרי קְרּישְׁנַּה, ואינם מורים עיקרון זה לזולתם. 4) הסוג האחרון של הדוּשְׁקְרּיתִי נקרא אָסוּרַם בְּהָאוַם אָשְׂריתָאהּ, בעלי עקרונות דמוניים. אלה הם אתיאיסטים מוצהרים. יש מהם שטוענים שאלוהים לא יכול לרדת לעולם החומרי, אף שאינם מסוגלים לנמק בהיגיון מדוע לא, ויש שחושבים אותו לכפוף להיבט הבלתי אישי, אף שהגִיתָא מסבירה את ההפך. בגלל קנאתם באל, הם בוחרים להאמין בהתגלויות מדומות רבות, תולדת מוחם היצירתי. מאחר שביטול קיומו הייחודי של האל הוא עיקרון חייהם, הרי שאינם יכולים להתמסר לכפות רגלי הלוטוס של שְׂרִי קְרּישְׁנַּה. שְׂרִי יָאמוּנָאצָ'ארְיַה אַלְבַּנְדַרוּ מדרום הודו אמר, "הו אלי! מי שדוגלים בעקרונות אתיאיסטים אינם יכולים לדעת אותך. זאת למרות מעלותיך המופלאות, היבטיך ומעשיך, ואף על פי שכל כתבי הקודש ששרויים במידת הטוֹבוּת מאששים את אישיותך, וגדולי בני הסמכא, אשר נודעים בבקיאותם הרבה במדע הנשגב ובמעלותיהם האלוהיות, כולם מכירים בך." אם כן, (1) הסכלים הגמורים, (2) הנחותים באדם, (3) השכלתנים שנתונים לאשליה ו-(4) האתיאיסטים המוצהרים — אלה כנזכר לעיל, אינם מתמסרים לכפות רגלי הלוטוס של האל לעולם, למרות עצותיהם של בני הסמכא וכתבי הקודש.