צַ'תוּר-וידְהָא בְּהַגַ'נְתֵא מָאםּ גַ'נָאהּ סוּ-קְרּיתינוֹ 'רְג'וּנַה אָרְתוֹ ג'יגְ'נָֿאסוּר אַרְתְהָארְתְהִי גְ'נָֿאנִי צַ'ה בְּהַרַתַרְשַׁבְּהַה
צַ'תוּהּ-וידְהָאהּ—ארבעה סוגים של; בְּהַגַ'נְתֵא—משרתים; מָאם—אותי; גַ'נָאהּ—אנשים; סוּ-קְרּיתינַהּ—עושי הטוב; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; אָרְתַהּ—שרוי במצוקה; ג'יגְ'נָֿאסוּהּ—סקרן; אַרְתְהַה-אַרְתְהִי—שואף לעושר; גְ'נָֿאנִי—מי ששואף לדעת את הדברים כפי שהם; צַ'ה—כמו גם; בְּהַרַתַה-רּישַׁבְּהַה—הו הטוב בצאצאיו של בְּהַרַתַה.
תרגום
הו הטוב בבְּהָארַתים, ארבעה סוגי אדם הניחנים בצדיקות פונים לשירותי המסור — השרוי במצוקה, השואף לעושר, הסקרן ומי שמחפש לדעת את המוחלט.
אלה, בניגוד למשוללי הצדיקות, מקיימים את מצוות הכתובים. הם נקראים סוּ-קְרּיתינַהּ, כלומר מי שמצייתים לכללי הכתובים ולחוקי המוסר והחברה, ודְבֵקים במידה כלשהי באלוהים. הם נחלקים לארבעה סוגים — השרויים במצוקה, הזקוקים לכסף, הסקרנים ומחפשי הידע על אודות האמת המוחלטת. פנייתם לשירות המסור לאל מותנית במידה מסוימת; הם אינם דְבֵקים טהורים, שהרי הם מצפים לגמול כלשהו משירותם. שירות טהור הוא ללא ציפיות או שאיפות לרווח חומרי. בבְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ (1.1.11) מוגדרת מסירות טהורה: אַנְיָאבְּהילָאשׁיתָא-שֻׂוּנְיַםּ גְ'נָֿאנַה-קַרְמָאדְי-אַנָאוְרּיתַם אָנוּקֻוּלְיֵנַה קְרּישְׁנָּאנוּ- שִׂילַנַםּ בְּהַקְתיר אוּתְתַמָא "השירות האוהב לשְׂרִי קְרּישְׁנַּה צריך להתבצע ברוח חיובית וללא שאיפה לזכייה או לרווח חומרי, אשר מושגים מפעילות למען פרי או משכלתנות ולימוד פילוסופי. שירות כזה נקרא שירות טהור." כשארבעה סוגי אדם אלה מתרועעים עם דָבֵק טהור ועוסקים בשירות המסור לאל, הם מיטהרים והופכים בעצמם לדְבֵקים טהורים. לאלה שמשוללים נטייה לצדיקות, לעומת זאת, השירות המסור הוא משימה קשה מאוד. זאת משום שחייהם אנוכיים, בלתי סדירים ונטולי מטרות רוחניות. אולם אפילו אלה, אפשר שיהפכו לדְבֵקים טהורים במגע עם דָבֵק טהור. מי שטרודים תמיד בפעילות למען טובת הנאה פונים לאלוהים בעת מצוקה חומרית. הם זוכים להתרועע עם דְבֵקים טהורים, והופכים ברוב מצוקתם לדְבֵקים. גם סתם אנשים אחוזי ייאוש ותסכול זוכים לעתים להתרועע עם דְבֵקים טהורים, והופכים לסקרנים לדעת על אלוהים. כמותם גם השכלתנים העקרים; בשעה שהם מגיעים למבוי סתום בכל תחומי הידע, אפשר שיפנו לשירות מסור לאל. או אז, בחסדו של האל או דְבֵקו הטהור, הם מתעלים מעבר לידע הבְּרַהְמַן הבלתי אישי והפַּרַמָאתְמָא המקומי ומגיעים לתפיסה האישית של אלוהים. אם כן, השרוי במצוקה, הסקרן, מחפש הידע והזקוק לכסף — אלה הופכים לדְבֵקים טהורים כשהם משתחררים מכל תשוקה חומרית ומבינים שלרווח חומרי אין ולא כלום עם התקדמות רוחנית. כל עוד לא התעלו הדְבֵקים לשלב טהור שכזה, הריהם נגועים בפעילות למען פרי, בחיפוש אחר ידע חומרי וכו'. ומכאן שמבלי להתעלות מעבר לזה, אי אפשר להגיע למישור הטהור של שירות מסור.