יַתְהָא פְּרַקָאשַׂיַתְי אֵקַהּ קְרּיתְסְנַםּ לוֹקַם אימַםּ רַויהּ קְשֵׁתְרַםּ קְשֵׁתְרִי תַתְהָא קְרּיתְסְנַםּ פְּרַקָאשַׂיַתי בְּהָארַתַה
יַתְהָא—כפי ש-; פְּרַקָאשַׂיַתי—מאירה; אֵקַהּ—האחת; קְרּיתְסְנַם—כולו; לוֹקַם—את העולם; אימַם—הזו; רַויהּ—השמש; קְשֵׁתְרַם—את הגוף; קְשֵׁתְרִי—הנשמה; תַתְהָא—בצורה דומה; קְרּיתְסְנַם—כולו; פְּרַקָאשַׂיַתי—מאירה; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.
תרגום
הו בן בְּהַרַתַה, ממש כמו השמש האחת שמאירה את היקום כולו, כך מאירה ישות החיים האחת שבגוף את הגוף כולו בתודעה.
ישנן תאוריות שונות בנוגע לתודעה. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מציגה את דוגמת השמש והאור. אף שהיא מצויה במקום אחד, היא מאירה את היקום כולו. כמותה גם הנשמה הרוחנית, או החלקיק הרוחני המזערי, שמאירה את הגוף כולו בתודעה, אף שהיא ממוקמת בתוך הלב. התודעה מהווה עדות לקיומה של נשמה, ממש כשם שאור השמש מעיד על קיומה של שמש. תודעה קיימת בגוף כל עוד מצויה בו נשמה, וכשזו עוזבת, מסתלקת גם התודעה. אדם נבון לא יתקשה להבין את זה. מכאן שתודעה אינה תוצר של צירוף חומרים, אלא סימנה של ישות חיה. תודעתה של ישות החיים זהה אמנם באיכותה לתודעה העליונה, אולם בעצמה אינה עליונה, שהרי היא מודעת לגוף אחד, אולם לא לאחר. נשמת-העל, לעומת זאת, מצוי בכל גוף כידידה של הנשמה הייחודית והוא מודע לגופים כולם. זהו ההבדל שבין התודעה העליונה לתודעה הייחודית.