איתי קְשֵׁתְרַםּ תַתְהָא גְ'נָֿאנַםּ גְ'נֵֿיַםּ צ'וֹקְתַםּ סַמָאסַתַהּ מַד-בְּהַקְתַה אֵתַד ויגְ'נָֿאיַה מַד-בְּהָאוָאיוֹפַּפַּדְיַתֵא
איתי—כך; קְשֵׁתְרַם—שדה הפעולות (הגוף); תַתְהָא—גם; גְ'נָֿאנַם—ידע; גְ'נֵֿיַם—מושא הידע; צַ'ה—גם; אוּקְתַם—תואר; סַמָאסַתַהּ—בקצרה; מַת-בְּהַקְתַהּ—דָבֵק שלי; אֵתַת—זאת; ויגְ'נָֿאיַה—בהבינו; מַת-בְּהָאוָאיַה—אל הטבע שלי; אוּפַּפַּדְיַתֵא—מגיע.
תרגום
תיארתי בקצרה את שדה הפעולות (הגוף), הידע ומושא הידע. רק דְבֵקיי מבינים לעומקם נושאים אלה, ובזכות הבנתם מתעלים לטבעי.
האל תיאר בקצרה את הגוף, הידע ומושא הידע. ידע זה נחלק לשלושה — היודע, מושא הידע ותהליך הידע. בהצטרפם יחדיו, הם נקראים ויגְ'נָֿאנַה, כלומר מדע הידע. דָבֵק טהור של האל מבין את הידע המושלם במישרין. מלבדו איש לא מבינו. המוניסטים גורסים שבשלב הסופי הופכים כל השלושה לאחד, אולם הדְבֵקים דוחים את גרסתם. ידע ופיתוחו של ידע פירושם הבנה עצמית בתודעת קְרּישְׁנַּה. באופן רגיל תודעתנו היא חומרית, אולם כאשר היא מושקעת בפעילות למען קְרּישְׁנַּה ומבינה שקְרּישְׁנַּה הוא הכול, הרי שקנינו לנו ידע אמיתי. במילים אחרות, ידע הוא בסך הכול שלב ראשוני בהבנת השירות המסור. נושא זה יובהר עוד יותר בפרק החמישה-עשר. לסיכום, פסוקים 6 ו-7, החל במַהָא-בְּהֻוּתָאני עד לצֵ'תַנָא דְהְרּיתיהּ, מנתחים את היסודות החומריים השונים וגילויים מסוימים של סימני החיים. אלה מהווים יחדיו את הגוף, או את שדה הפעילות. פסוקים 8 עד 12, מאַמָאניתְוַם ועד לתַתְתְוַה-גְ'נָֿאנָארְתְהַה-דַרְשַׂנַם, מתארים את תהליך הידע להבנת שני יודעי השדה, כלומר הנשמה ונשמת-העל. פסוקים 13 עד 18, החל מאַנָאדי מַת פַּרַם ועד להְרּידי סַרְוַסְיַה וישְׁטְהיתַם, מתארים את הנשמה והאל, או נשמת-העל. תוארו שלושה נושאים: שדה הפעולות (הגוף), תהליך הידע, והנשמה ונשמת-העל. נאמר כאן במפורש שרק דָבֵק טהור יכול להבין בשלמות שלושה אלה. הבְּהַגַוַד-גִיתָא היא שימושית מאוד לדְבֵקים שכאלה; במילים אחרות, רק דְבֵקים, ולא איש מלבדם, יכולים להבין את הבְּהַגַוַד-גִיתָא ולהפיק ממנה את התוצאה הנכונה.