קְשֵׁתְרַה-קְשֵׁתְרַגְ'נַֿיוֹר אֵוַם אַנְתַרַםּ גְ'נָֿאנַה-צַ'קְשׁוּשָׁא בְּהֻוּתַה-פְּרַקְרּיתי-מוֹקְשַׁםּ צַ'ה יֵא וידוּר יָאנְתי תֵא פַּרַם
קְשֵׁתְרַה—בין הגוף; קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿיוֹהּ—לבין בעל הגוף; אֵוַם—כך; אַנְתַרַם—את ההבדל; גְ'נָֿאנַה-צַ'קְשׁוּשָׁא—באמצעות ראייה בידע; בְּהֻוּתַה—של ישות החיים; פְּרַקְרּיתי—מהטבע החומרי; מוֹקְשַׁם—את השחרור; צַ'ה—גם; יֵא—אלו אשר; וידוּהּ—מבינים; יָאנְתי—הולכים; תֵא—הם; פַּרַם—אל העליון.
תרגום
מי שרואים בעיני הידע את ההבדל שבין הגוף ליודעו, ומבינים את תהליך הגאולה משעבוד חומרי — אלה מגיעים ליעד העליון.
משמעותו של הפרק השלושה-עשר היא שמי שמבין את ההבדל שבין הגוף לבעל הגוף ולנשמת-העל, ומכיר את תהליך הגאולה, כפי שמתואר בפסוקים 8 עד 12, יוסיף ויתעלה ליעד העליון. הארה תחילתה במעט אמונה ובשמיעה על אלוהים בחברה טובה. כשמקבלים מורה רוחני, לומדים להבחין בין חומר לרוח, והבנה זו מהווה נקודת התחלה להבנה רוחנית עמוקה יותר. המורה הרוחני מורה לתלמידו הוראות שונות שתכליתן לשחררו מתפיסת חיים חומרית. קְרּישְׁנַּה, למשל, מורה את הבְּהַגַוַד-גִיתָא כדי לשחרר את אַרְג'וּנַה משיקולים חומרניים. אפשר להבין שהגוף הוא חומר; אפשר להבינו על פי עשרים וארבעה היסודות. הגוף הוא גילוי גשמי, ואילו המיינד וההפעלויות הנפשיות הם גילויים סמויים. סימני החיים הם תגובות הגומלין של אלה. מכל מקום, מעל להם מצויים שניים — הנשמה ונשמת-העל. הפעילות בעולם החומרי היא תולדת מפגשם של הנשמה עם עשרים וארבעה היסודות. מי שמבין שהתופעה החומרית כולה היא בסך הכול צירוף של נשמה ויסודות חומריים, ומבין גם את מעמדו של נשמת-העל, רק הוא זכאי להתעלות לעולם הרוחני. נושאים אלה מצריכים מחשבה עמוקה והבנה פנימית. מכאן שעזרתו של מורה רוחני דרושה לצורך הבנתם. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השלושה-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בטבע החומרי, בנהנה ובתודעה.