פְּרַקְרּיתיםּ פּוּרוּשַׁםּ צַ'יְוַה וידְדְהְי אַנָאדִי אוּבְּהָאו אַפּי ויקָארָאמְּשׂ צַ'ה גוּנָּאמְּשׂ צַ'יְוַה וידְדְהי פְּרַקְרּיתי-סַמְבְּהַוָאן
פְּרַקְרּיתים—הטבע החומרי; פּוּרוּשַׁם—ישות החיים; צַ'ה—גם; אֵוַה—אכן; וידְדְהי—עליך לדעת; אַנָאדִי—ללא ראשית; אוּבְּהַוּ—שתיהן; אַפּי—גם; ויקָארָאן—התמורות; צַ'ה—גם; גוּנָּאן—שלוש מידות הטבע; צַ'ה—גם; אֵוַה—אכן; וידְדְהי—דע; פְּרַקְרּיתי—מהטבע מחומרי; סַמְבְּהַוָאן—נוצרות.
תרגום
דע כי הטבע החומרי וישויות החיים הם ללא ראשית, והתמורות שחלות בהם ובמידות הטבע הן תוצרי הטבע החומרי.
הידע בפרק זה מלמד על הגוף (שדה הפעילות) ויודעי הגוף (הנשמה הייחודית ונשמת-העל). הגוף, או שדה הפעילות, מורכב מטבע חומרי. הנשמה הייחודית שמצויה בגוף ונהנית מפעולותיו היא הפּוּרוּשַׁה, כלומר ישות החיים. היא יודע אחד, והשני הוא נשמת-העל. חשוב, כמובן, להבין שנשמת-העל והנשמה הייחודית שניהם גילויים שונים של האל האישי העליון. ישות החיים נכללת באוניו, ואילו נשמת-העל נכלל בהתרחבויותיו האישיות. הטבע החומרי וישות החיים שניהם נצחיים. פירושו של דבר שהיו קיימים לפני הבריאה. ההתגלות החומרית מקורה באונו של האל, וכמותה גם ישות החיים. אלא שישות החיים משתייכת לאון העילי. אם כן, שניהם היו קיימים לפני בריאת היקום. במצב זה, הטבע החומרי נטמע באל, מַהָא-וישְׁנּוּ, ובשעת הצורך הוא שב ומתגלה דרך המַהַת תַתְתְוַה. גם ישויות החיים מצויות בו. מאחר שהן מותנות, הרי שהן דוחות את השירות לאלוהים, ואינן רשאיות להיכנס לרקיע הרוחני. אולם כששב הטבע החומרי ומתהווה, שוב הן זוכות לפעול בעולם החומרי ולהתקין את עצמן לחזרה לעולם הרוחני. זהו סוד הבריאה החומרית. למעשה, ישות החיים במקורה היא חלקיק רוחני של אלוהים. רק בגלל טבעה המרדן היא מותנית עתה לטבע החומרי. אין למעשה כל חשיבות ממשית לשאלה כיצד אותן ישויות חיים, או ישויות עיליות של האל, באו במגע עם הטבע החומרי. מכל מקום, האל יודע מדוע וכיצד זה קרה. בכתובים הוא אומר שמי שנמשכים לטבע החומרי מוטלים למאבק הקיום הקשה. מפסוקים אלה מתברר שגם התמורות תולדת מידות הטבע וגם השפעותיהן הן תוצריו של הטבע החומרי. התמורות שבישויות החיים ובריבוי הצורות מקורן בגוף, שהרי מבחינה רוחנית כל ישויות החיים הן שוות.