בהגווד גיטה - 13.31

יַדָא בְּהֻוּתַה-פְּרּיתְהַג-בְּהָאוַם  אֵקַה-סְתְהַם אַנוּפַּשְׂיַתי תַתַה אֵוַה צַ'ה ויסְתָארַםּ  בְּרַהְמַה סַמְפַּדְיַתֵא תַדָא

יַדָא—כאשר; בְּהֻוּתַה—של ישויות החיים; פְּרּיתְהַק-בְּהָאוַם—זהויות נפרדות; אֵקַה-סְתְהַם—נמצא באחד; אַנוּפַּשְׂיַתי—מנסה לראות דרך פנייה לסמכות; תַתַהּ אֵוַה—ואז; צַ'ה—גם; ויסְתָארַם—התרחבות; בְּרַהְמַה—אל המוחלט; סַמְפַּדְיַתֵא—מגיע; תַדָא—אז.

תרגום

בשעה שאדם נבון אינו רואה עוד זהויות שונות בגלל גופים חומריים שונים, ורואה כיצד מצויות ישויות בכול, הרי שהגיע לתפיסת הבְּרַהְמַן.

התעמקות

מי שמבין שגופיהן השונים של ישויות החיים מקורם במאווייהן השונים, אף שלמעשה, גופים אלה אינם שייכים לנשמות עצמן — אכן רואה. לפי תפיסת החיים הגופנית אנו רואים מישהו כאל למחצה, כאדם, או ככלב וכחתול. אלא שזו ראייה חומרית שאינה אמיתית; ההבדלים החומריים הללו מקורם בתפיסת חיים חומרית. הנשמה הרוחנית, לאחר כיליון הגוף החומרי, היא זהה בכול. בגלל מגעה עם הטבע החומרי היא זוכה בגופים חומריים שונים. הבנת כל זה פירושה ראייה רוחנית; מי שהשתחרר מכל ההבחנות החיצוניות הללו, כגון אדם, חיה, גדול, נמוך וכו', תודעתו טהורה והוא יכול לפתח תודעת קְרּישְׁנַּה בזהותו הרוחנית. הפסוק הבא מסביר את אופן ראייתו של אדם שכזה.