אַויבְּהַקְתַםּ צַ'ה בְּהֻוּתֵשׁוּ ויבְּהַקְתַם איוַה צַ'ה סְתְהיתַם בְּהֻוּתַה-בְּהַרְתְרּי צַ'ה תַג' גְ'נֵֿיַםּ גְרַסישְׁנּוּ פְּרַבְּהַוישְׁנּוּ צַ'ה
אַויבְּהַקְתַם—בלתי מחולק; צַ'ה—גם; בְּהֻוּתֵשׁוּ—בכל ישויות החיים; ויבְּהַקְתַם—מחולק; איוַה—כמו; צַ'ה—גם; סְתְהיתַם—נמצא; בְּהֻוּתַה-בְּהַרְתְרּי—מקיימן של ישויות החיים; צַ'ה—גם; תַת—זה; גְ'נֵֿיַם—יש להבינו; גְרַסישְׁנּוּ—מכלה; פְּרַבְּהַוישְׁנּוּ—מפתח; צַ'ה—גם.
תרגום
אף שנשמת-העל נראה כאילו הוא מפוצל בין הישויות כולן, הוא אינו נחלק לעולם; הוא תמיד אחד. אף שהוא מקיים את כל ישויות החיים, יש להבין שהוא גם מכלה ומפתח כול.
אלוהים נמצא בלב כול כנשמת-העל. האם פירושו של דבר שהוא התפצל? לא. למעשה, הוא אחד ויחיד. השמש היא דוגמה יפה לכך: היא נמצאת בצהרי היום במקום אחד. אולם גם אם נרחיק שמונת אלפים קילומטרים לכל כיוון ונשאל, "היכן השמש?" הכול ישיבו שהיא זורחת מעל לראשם. דוגמה זו מן הספרות הוֵדית מלמדת שאף שהוא בלתי נחלק, הוא נראה כאילו הוא נחלק. נאמר גם שוישְׁנּוּ האחד מצוי בכול באמצעות אונו הכול יכול, ממש כשם שהשמש נראית לרבים כאילו היא מצויה במקומות שונים. אלוהים מקיים את כל ישויות החיים, אולם בעת החורבן הוא זה שמכלה הכול. זה מאושש בפרק האחד-עשר. האל אומר שהוא בא לכלות את הלוחמים שנאספו בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. הוא מציין גם שבצורת הזמן הריהו מכלה כול. הוא המחריב והורג הכול. עם ראשיתה של בריאה, הריהו מפתח הכול ממצבו המקורי, ושב ומכלה עם החורבן. המזמורים הוֵדיים מאששים שהוא מקור כל ישויות החיים ומקום מנוחתן. לאחר הבריאה, הכול נשען על אונו הכול יכול, וגם לאחר החורבן הכול שב ונח בו. המזמורים הוֵדיים הללו מאששים זאת: יַתוֹ וָא אימָאני בְּהֻוּתָאני גָ'איַנְתֵא יֵנַה גָ'אתָאני גִ'יוַנְתי יַת פְּרַיַנְתְי אַבְּהיסַמְּוישַׂנְתי תַד בְּרַהְמַה תַד ויג'יגְ'נָֿאסַסְוַה (תַיְתְתירִייַה אוּפַּנישַׁד 3.1).