סַמַםּ סַרְוֵשׁוּ בְּהֻוּתֵשׁוּ תישְׁטְהַנְתַםּ פַּרַמֵשְׂוַרַם וינַשְׂיַתְסְו אַוינַשְׂיַנְתַםּ יַהּ פַּשְׂיַתי סַה פַּשְׂיַתי
סַמַם—באופן שווה; סַרְוֵשׁוּ—בכול; בְּהֻוּתֵשׁוּ—ישויות החיים; תישְׁטְהַנְתַם—שוכן; פַּרַמַה-אִישְׂוַרַם—נשמת-העל; וינַשְׂיַתְסוּ—בנכחדים; אַוינַשְׂיַנְתַם—הבלתי נכחד; יַהּ—מי ש-; פַּשְׂיַתי—רואה; סַהּ—הוא; פַּשְׂיַתי—אכן רואה.
תרגום
מי שרואה את נשמת-העל מתלווה לנשמה הייחודית בגופים כולם, ומבין שהנשמה, כמו גם נשמת-העל שבתוך הגוף בר הכליה, שניהם אינם נכחדים לעולם — אכן רואה.
מי שבזכותה של חברה טובה לומד לראות את השלושה שבצירוף האחד — הגוף, בעל הגוף, כלומר הנשמה הייחודית, וידידה של הנשמה — הוא בעל ידע אמיתי. ללא סיועו של יודע אמיתי בנושאים רוחניים אי אפשר לראות את השלושה הללו, וללא חברה שכזו נשארים האנשים שרויים בבערות. הם רואים רק את הגוף, וחושבים שהכול נגמר עם כיליונו. אלא שלמעשה זה לא כך; הנשמה ונשמת-העל קיימים גם לאחר כיליון הגוף, וממשיכים ועוברים לעד בגופים שונים, נעים ונייחים. לעתים מתורגמת המילה הסנסקריטית פַּרַמֵשְׂוַרַה כ"נשמה הייחודית". זאת משום שהיא אדון הגוף, ולאחר כיליונו היא עוברת לאחר. במובן זה היא אדון. אחרים מפרשים מילה זו כנשמת-העל. בכל מקרה, הנשמה ונשמת-העל שניהם אינם מתכלים, אלא מוסיפים ומתקיימים. מי שניחן בראייה שכזו, רואה את הדברים כפי שהם.