יַתְרַה קָאלֵא תְו אַנָאוְרּיתְתים אָוְרּיתְתיםּ צַ'יְוַה יוֹגינַהּ פְּרַיָאתָא יָאנְתי תַםּ קָאלַםּ וַקְשְׁיָאמי בְּהַרַתַרְשַׁבְּהַה
יַתְרַה—אשר בו; קָאלֵא—בזמן; תוּ—ו-; אַנָאוְרּיתְתים—אי-חזרה; אָוְרּיתְתים—חזרה; צַ'ה—גם; אֵוַה—אכן; יוֹגינַהּ—סוגים שונים של יוגים; פְּרַיָאתָאהּ—בעוזבם; יָאנְתי—משיגים; תַם—הזה; קָאלַם—את הזמן; וַקְשְׁיָאמי—אני אתאר; בְּהַרַתַה-רּישַׁבְּהַה—הו הטוב בבְּהַרַתים.
תרגום
הו הטוב בבְּהַרַתים, עתה אפרט בפניך את הזמנים השונים לעזיבת הגוף, אשר גורמים ליוגי לשוב או לא לשוב לעולם זה.
דְבֵקיו הטהורים של האל, שהם הנשמות המסורות לו כליל — אלה אינם מייחסים כל חשיבות למועד נטישת הגוף או לשיטה הננקטת. הם משאירים הכול בידיו של קְרּישְׁנַּה, ושבים בקלות ובשמחה לאלוהות. מי שאינם דְבֵקים טהורים, לעומת זאת, נתלים בשיטות שונות להגשמה רוחנית, כגון קַרְמַה-יוגה, גְ'נָֿאנַה-יוגה, והַטְהַה-יוגה. אלה חייבים לנטוש את גופם במועד מתאים, כדי להבטיח שלא ישובו עוד לעולם הלידה והמוות. יוגי מושלם יכול לבחור במועד ובתנאים המתאימים לנטישת העולם החומרי, אלא שאם אינו מיומן כל כך, הרי שהצלחתו תלויה במקרה. בפסוק הבא מסביר האל מהם המועדים המתאימים לנטישת הגוף, שבעטיים לא שבים עוד לעולם זה. על פי אָצָ'ארְיַה בַּלַדֵוַה וידְיָאבְּהֻוּשַׁנַּה, המילה הסנסקריטית קָאלַה מתייחסת כאן לאל, שליט הזמן.