פְּרַיָאנַּה-קָאלֵא מַנַסָאצַ'לֵנַה בְּהַקְתְיָא יוּקְתוֹ יוֹגַה-בַּלֵנַה צַ'יְוַה בְּהְרוּווֹר מַדְהְיֵא פְּרָאנַּם אָוֵשְׂיַה סַמְיַק סַה תַםּ פַּרַםּ פּוּרוּשַׁם אוּפַּיְתי דיוְיַם
פְּרַיָאנַּה-קָאלֵא—בשעת המוות; מַנַסָא—באמצעות המיינד; אַצַ'לֵנַה—אינו סוטה; בְּהַקְתְיָא—במסירות; יוּקְתַהּ—עוסק; יוֹגַה-בַּלֵנַה—בכוח היוגה המיסטית; צַ'ה—גם; אֵוַה—כך; בְּהְרוּווֹהּ—של שתי הגבות; מַדְהְיֵא—באמצע; פְּרָאנַּם—את אוויר החיים; אָוֵשְׂיַה—מקבע; סַמְיַק—לחלוטין; סַהּ—הוא; תַם—הזה; פַּרַם—הנשגב; פּוּרוּשַׁם—לאישיות-אלוה; אוּפַּיְתי—מגיע; דיוְיַם—בממלכה הרוחנית.
תרגום
אין ספק שמי שבשעת מותו קובע את אוויר החיים בין שתי גבותיו, ובכוח היוגה ממקד את המיינד במסירות מלאה ושוקע בזכירת האל, אכן יגיע אליו.
בפסוק זה מוסבר בבהירות שבעת המוות חייב המיינד להתמקד במסירות באל. פסוק זה ממליץ למנוסים ביוגה להעלות את כוח החיות אל בין הגבות (לאָגְ'נָֿא-צַ'קְרַה). הוא מורה על תרגול שַט-צַ'קְרַה-יוגה. שיטה זו כרוכה בהגות על שש הצַ'קְרות. דָבֵק טהור אינו מתרגל יוגה שכזו, אולם כיוון שהוא שקוע בתודעת קְרּישְׁנַּה תמיד, הרי שבשעת מותו מסייע לו האל בחסדו לזוכרו. דבר זה יוסבר בפסוק 14. השימוש במילה יוגה-בַּלֵנַה רב משמעות בפסוק זה. זאת משום שללא תרגול יוגה — שַט-צַ'קְרַה-יוגה או בְּהַקְתי-יוגה — אי אפשר להתעלות למישור ההוויה הנשגב בשעת המוות. אי אפשר להיזכר באל כך סתם לפתע פתאום ברגע המוות; דרוש תרגול ביוגה, ובייחוד בבְּהַקְתי-יוגה. ברגע המוות המיינד נטרד עד מאוד, ולכן דרושים חיים שלמים של תרגול יוגה כדי לשרות אז בנשגב.