אַבְּהְיָאסַה-יוֹגַה-יוּקְתֵנַה צֵ'תַסָא נָאנְיַה-גָאמינָא פַּרַמַםּ פּוּרוּשַׁםּ דיוְיַםּ יָאתי פָּארְתְהָאנוּצ'ינְתַיַן
אַבְּהְיָאסַה-יוֹגַה—על ידי תרגול מדיטציה; יוּקְתֵנַה—מועסקים; צֵ'תַסָא—באמצעות המיינד והאינטליגנציה; נַה אַנְיַה-גָאמינָא—שאינם סוטים; פַּרַמַם—העליון; פּוּרוּשַׁם—לאל האישי העליון; דיוְיַם—נשגב; יָאתי—מגיע; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; אַנוּצ'ינְתַיַן—הוגה תמיד.
תרגום
הו פָּארְתְהַה, מי שהוגה בי כאל האישי העליון ומחשבתו מועסקת בזכירתי תמיד ואינו סוטה מן הדרך, אכן יגיע אליי.
קְרּישְׁנַּה מדגיש בפסוק זה את החשיבות שבזכירתו. כשמזמרים את המַהָא-מַנְתְרַה הַרֵא קְרּישְׁנַּה, נזכרים בקְרּישְׁנַּה. תרגול זמרה ושמיעה של צליליו של האל מעסיק את האוזן, הלשון והמיינד. הגות מיסטית זו קלה מאוד לביצוע ומקנה למתרגל את האל העליון. פּוּרוּשַׁם פירושו מתענג. ישויות החיים שייכות אמנם לאונו הגבולי של האל, אלא שהן נגועות בטומאה חומרית. הן חושבות את עצמן למתענגות, אף שאינן המתענג העליון. נאמר כאן בבירור שהאל, על התגלויותיו השונות והתרחבויותיו המוחלטות כנָארָאיַנַּה, וָאסוּדֵוַה וכו', הוא המתענג העליון. דָבֵק שמזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה יכול להגות תמיד במושא סגידתו, האל העליון, באחת מדמויותיו הרבות — נָארָאיַנַּה, קְרּישְׁנַּה, רָאמַה וכו'. תרגול זה יטהר אותו, ובזכות הזמרה המתמדת הוא יתעלה בסוף חייו לממלכת אלוהים. תרגול יוגה פירושו הגות בנשמת-העל שבפנים; בדומה לכך, זמרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה ממקדת את המיינד באלוהים. המיינד הפכפך מאוד, ודרוש להכריחו להגות בקְרּישְׁנַּה. דוגמה שכיחה מאוד היא דוגמת הגולם שחושב להפוך לפרפר, ובזכות הגותו הופך לפרפר. בדומה לכך, אם נהגה בקְרּישְׁנַּה תמיד, הרי שבסוף חיינו נזכה למעמד גופני כמו של קְרּישְׁנַּה.