אַדְהייַגְ'נַֿהּ קַתְהַםּ קוֹ 'תְרַה דֵהֵא 'סְמין מַדְהוּסֻוּדַנַה פְּרַיָאנַּה-קָאלֵא צַ'ה קַתְהַםּ גְ'נֵֿיוֹ 'סי נייַתָאתְמַבְּהיהּ
אַדְהייַגְ'נַֿהּ—אדון ההקרבות; קַתְהַם—כיצד; קַהּ—מיהו; אַתְרַה—כאן; דֵהֵא—בגוף; אַסְמין—הזה; מַדְהוּסֻוּדַנַה—הו מַדְהוּסֻוּדַנַה; פְּרַיָאנַּה-קָאלֵא—בעת המוות; צַ'ה—ו-; קַתְהַם—כיצד; גְ'נֵֿיַהּ אַסי—ניתן לדעת אותך; נייַתַה-אָתְמַבְּהיהּ—בעלי שליטה עצמית.
תרגום
הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, מיהו אדון ההקרבות וכיצד הוא שוכן בגוף? כיצד יכולים העוסקים בשירות מסור לדעת אותך בשעת המוות?
"אדון ההקרבות" יכול להתייחס לאינְדְרַה או לוישְׁנּוּ. וישְׁנּוּ הוא ראש האלים למחצה הראשיים, לרבות בְּרַהְמָא ושׂיוַה, ואינְדְרַה הוא הראשי מבין אלי המנהל. שניהם נסגדים בביצוע יַגְ'נַֿה. אולם אַרְג'וּנַה שואל כאן מיהו אדון היַגְ'נַֿה (ההקרבה) האמיתי, וכיצד הוא שוכן בגופה של כל ישות חיה. אַרְג'וּנַה מכנה את האל בשם מַדְהוּסֻוּדַנַה. זאת משום שקְרּישְׁנַּה הרג פעם דמון בשם מַדְהוּ. למעשה, שאלות אלה מקורן בספק, ולא היו צריכות להתעורר בליבו של אַרְג'וּנַה, שהרי הוא דָבֵק מודע לקְרּישְׁנַּה. ספקות אלה משולים לדמונים. קְרּישְׁנַּה מומחה בהריגת דמונים, ואַרְג'וּנַה מכנה אותו מַדְהוּסֻוּדַנַה כדי שיכלה את הספקות הדמוניים שניעורו בליבו. המילה פְּרַיָאנַּה-קָאלֵא היא רבת משמעות בפסוק זה. זאת משום שכל מה שאנו עושים בחיים אלה ייבחן ברגע המוות. אַרְג'וּנַה מתאווה מאוד לדעת על מי שעוסקים בתודעת קְרישְׁנַה תמיד. מה הוא מעמדם, מה יקרה להם ברגעם האחרון? ברגע המוות משתבשים תפקודי הגוף כולם, וגם המחשבה אינה פועלת במיטבה. ייתכן שבגלל ההפרעות הגופניות הללו לא יהיה אפשר לזכור את האל. מַהָארָאגַ'ה קוּלַשֵׂקְהַרַה, שהיה דָבֵק דגול, מתפלל, "אלי היקר, עתה הריני במלוא כושרי. עדיף אפוא שאמות מיד, בשעה שברבור מחשבתי מסוגל עדיין לחפש את הכניסה לגבעול כפות רגלי הלוטוס שלך." דימוי זה ניתן כיוון שברבורים, שהם עופות מים, משתעשעים בהתחפרות בפרחי לוטוס; הם נהנים לחדור אל תוך פרחי הלוטוס. מַהָארָאגַ'ה קוּלַשֵׂקְהַרַה אומר לאל, "נפשי אינה מוטרדת עתה ובריאותי תקינה. אם אמות עתה, בהגות על כפות רגליך, עיסוקי בשירותך המסור יהפוך למושלם, אולם אם אצטרך להמתין למותי הטבעי, איני יודע מה יקרה, שהרי אז ישתבשו תפקודי גופי. גרוני ייחר, ואיני יודע אם אוכל לזמר את שמך. מכאן מוטב שאמות מיד." אַרְג'וּנַה שואל כיצד אפשר למקד את המיינד בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה בזמן שכזה.