בהגווד גיטה - 8.3

בְּרַהְמַן הוא בלתי נכחד וקיים לעד. מצבו אינו משתנה לעולם. מכל מקום, מעבר לבְּרַהְמַן קיים פַּרַה-בְּרַהְמַן. בְּרַהְמַן מתייחס לישות החיים, ופַּרַה-בְּרַהְמַן לאל האישי. מעמדה האמיתי של ישות החיים שונה ממעמדה בעולם החומרי. טבעה של תודעה חומרית הוא שישות החיים מנסה לשלוט בחומר, בעוד שתודעה רוחנית, או תודעת קְרּישְׁנַּה, פירושה שישות החיים שרויה במעמדה כמשרתת של העליון. כל עוד היא שקועה בתודעה חומרית, עליה ללבוש גופים שונים בעולם החומרי. תהליך זה נקרא קַרְמַה, שפירושה יצירתה רבת הפנים של התודעה החומרית. בספרות הוֵדית נקראת ישות החיים גִ'יוָאתְמָא ובְּרַהְמַן, אולם לעולם לא פַּרַה-בְּרַהְמַן. ישות החיים נתונה למצבים שונים — לעתים היא נטמעת בחשכת הטבע החומרי ומזהה את עצמה עם חומר, ולעתים היא מזדהה עם הטבע הרוחני העילי. משום כך היא נקראת אונו הגבולי של האל. בהתאם להזדהותה עם חומר או רוח — היא זוכה בגוף חומרי או רוחני. בעולם החומרי ישנם 8,400,000 מיני חיים לבחירתה, בעוד שבעולם הרוחני גופה הוא אחד בלבד. בטבע החומרי היא מתגלה בהתאם לקַרְמַה שלה — לעתים כאדם, לעתים כאל למחצה ולעתים כחיה, כבהמה, כציפור וכו'. לעתים היא מבצעת הקרבות (יַגְ'נַֿה) שונות כדי להתעלות לכוכבי עדן ולהתענג על האפשרויות ששם. אולם עם תום זמנה שם, היא שבה וחוזרת לאדמה, לגוף אדם. תהליך זה נקרא קַרְמַה. בצְ'הָאנְדוֹגְיַה אוּפַּנישַׁד מתואר תהליך ההקרבה הוֵדי. על מזבח הקורבן מוגשות חמש מנחות שונות לחמישה סוגי אש. חמשת סוגי האש מייצגים את כוכבי העדן, עננים, אדמה, גבר ואישה. חמש המנחות הן אמונה, המתענג על הירח, גשם, דגנים וזרע ההולדה. בתהליך ההקרבה מעלה ישות החיים מנחות שונות, בהתאם לכוכב העדן המסוים שהיא מתאווה לו. אולם עם תום זמנה שם, הריהי שבה לאדמה בצורת גשם. או אז היא עוטה צורת דגן, הדגן נאכל על ידי גבר והופך לזרע, הזרע מעבֵּר אישה, וישות החיים שבה וזוכה בגוף אדם, וחוזרת ומבצעת הקרבות. כך ממשיך המעגל וחוזר חלילה. ישות חיים שכזו ממשיכה אפוא והולכת ובאה בנתיב החומרי לעד. מכל מקום, מי שמודע לקְרּישְׁנַּה נמנע מהקרבות שכאלה. הוא מתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה במישרין ומכין עצמו לשוב לאלוהות. פרשנים אימפרסונליסטים לבְּהַגַוַד-גִיתָא מניחים, ללא היגיון, שבְּרַהְמַן לובש צורת גִ'יוַה בעולם החומרי. בניסיונם לאשש את הנחתם, הם פונים לפסוק השביעי של הפרק החמישה-עשר של הבְּהַגַוַד-גִיתָא. אלא שבפסוק זה האל מתייחס לישות החיים גם כ"חלקיק נצחי שלי". חלקיקו של אלוהים, ישות החיים, אפשר שייפול לעולם החומרי, אולם האל העליון (אַצְ'יוּתַה) אינו נופל לעולם. מכאן שאי אפשר לקבל את הטענה שהבְּרַהְמַן העליון עוטה צורת גִ'יוַה. חשוב לזכור שבספרות הוֵדית בְּרַהְמַן (ישות החיים) שונה מפַּרַה-בְּרַהְמַן (האל העליון).