אַגְניר גְ'יוֹתיר אַהַהּ שׂוּקְלַהּ שַׁנּ-מָאסָא אוּתְתַרָאיַנַּם תַתְרַה פְּרַיָאתָא גַצְ'צְ'הַנְתי בְּרַהְמַה בְּרַהְמַה-וידוֹ גַ'נָאהּ
אַגְניהּ—אש; גְ'יוֹתיהּ—אור; אַהַהּ—יום; שׂוּקְלַהּ—השבועיים בהם הירח מתמלא; שַׁט-מָאסָאהּ—ששה חודשים; אוּתְתַרַה-אַיַנַם—כאשר השמש נעה בחוג הצפוני; תַתְרַה—שם; פְּרַיָאתָאהּ—אלו שנפטרים; גַצְ'צְ'הַנְתי—מגיעים; בְּרַהְמַה—למוחלט; בְּרַהְמַה-וידַהּ—היודעים את המוחלט; גַ'נָאהּ—אנשים.
תרגום
היודעים את הבְּרַהְמַן העליון מגיעים לעליון בנוטשם את העולם בעת השפעתו של אל האש, לאור יום, ברגע מבורך ביום, במשך ארבעה-עשר ימי התמלאותו של הירח, או במהלך ששת החודשים שבהם נעה השמש בצפון.
בשעה שנזכרים אש, אור, יום וארבעה-עשר ימי הירח, יש להבין כי שולטים באלה שליטים שונים שמסדירים את מסעה של הנשמה העוזבת. בשעת המוות, המיינד נושא את הנשמה לנתיב חייה החדשים. מי שנוטש את גופו במועד הנזכר לעיל, בין שבמקרה ובין שבתכנון, יגיע לבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי. יוגים מתקדמים בתרגול כוחות הנסתר יכולים לתכנן את המועד והמקום לנטישת גופם. לאחרים אין כל שליטה על כך — אם במקרה זכו לעזוב ברגע מבורך, הרי שלא ישובו עוד למחזוריות הלידה והמוות. אף על פי כן, רבים סיכוייהם לשוב. מכל מקום, סכנה שכזו אינה מאיימת על דָבֵק טהור המודע לקְרּישְׁנַּה, אם ייטוש את גופו ברגע מבורך ואם בבלתי מבורך, אם יהיה זה במקרה ואם בתכנון.