בְּרּיהַת-סָאמַה תַתְהָא סָאמְנָאםּ גָאיַתְרִי צְ'הַנְדַסָאם אַהַם מָאסָאנָאםּ מָארְגַה-שִׂירְשׁוֹ 'הַם רּיתֻוּנָאםּ קוּסוּמָאקַרַהּ
בְּרּיהַת-סָאמַה—בְּרּיהַת-סָאמַה; תַתְהָא—גם; סָאמְנָאם—מבין מזמורי הסָאמַה-וֵדה; גָאיַתְרִי—גָאיַתְרִי; צְ'הַנְדַסָאם—מבין סוגי השירה; אַהַם—אני; מָאסָאנָאם—מבין החודשים; מָארְגַה-שִׂירְשַׁהּ—חודש נובמבר-דצמבר; אַהַם—אני; רּיתֻוּנָאם—מבין העונות; קוּסוּמַה-אָקַרַהּ—האביב.
תרגום
מבין מזמורי הסָאמַה וֵדַה אני הבְּרּיהַת-סָאמַה, ובפיוט אני הגָאיַתְרִי. בחודשים אני מָארְגַשִׂירְשַׁה (נובמבר-דצמבר), ובעונות אני האביב המלבלב.
האל הסביר כבר שמכל הוֵדות הוא הסָאמַה וֵדַה. וֵדַה זו עשירה במזמורים יפהפיים שמזמרים האלים למחצה השונים. אחד מאלה הוא הבְּרּיהַת-סָאמַה. לחנו מקסים ביופיו והוא מוּשר בחצות הליל. השירה הסנסקריטית מעוגנת בכללים מוגדרים ביותר; החריזה והמקצבים אינם נבחרים בצורה חופשית, כפי שמקובל בשירה של היום. מבין אותה שירה סטנדרטית, מַנְתְרַת הגָאיַתְרִי, שמזמרים הבְּרָאהְמַנּים המיומנים, היא החשובה ביותר. היא נזכרת בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, ומאחר שהיא נועדה במיוחד להבנת אלוהים, היא מייצגת את האל. מַנְתְרַה זו מיועדת לאנשים מתקדמים מבחינה רוחנית. מי שמזמרה בהצלחה יכול להיכנס למישורו הנשגב של אלוהים. כדי לזמר את מַנְתְרַת הגָאיַתְרִי, חייב האדם להתבסס תחילה במידת הטוֹבוּת החומרית, על מעלותיה הרבות. מַנְתְרַה זו היא רבת חשיבות בתרבות הוֵדית ונחשבת להתגלמות הצלילית של בְּרַהְמַן. בְּרַהְמָא חנך אותה לראשונה, והיא ירדה ממנו בשושלת מורים. חודש נובמבר-דצמבר נחשב לטוב שבחודשים, משום שבהודו נאספת אז התבואה מהשדות והאנשים נמלאים שמחה. הכול כמובן אוהבים את עונת האביב, שאינה חמה מדי ולא קרה. העצים והצמחים כולם מוריקים אז ונמלאים פרחים. מאחר שבעונה זו נחוגים חגים רבים לזכר משובותיו של קְרּישְׁנַּה, הרי שהיא נחשבת לעליזה שבעונות, ומייצגת את קְרּישְׁנַּה.