יוֹ מָאם אַגַ'ם אַנָאדיםּ צַ'ה וֵתְתי לוֹקַה-מַהֵשְׂוַרַם אַסַמְמֻוּדְּהַהּ סַה מַרְתְיֵשׁוּ סַרְוַה-פָּאפַּיְהּ פְּרַמוּצְ'יַתֵא
יַהּ—מי ש-; מָאם—אותי; אַגַ'ם—לא נולד; אַנָאדים—חסר ראשית; צַ'ה—גם; וֵתְתי—יודע; לוֹקַה—של הכוכבים; מַהָא-אִישְׂוַרַם—אדון עליון; אַסַמְמֻוּדְּהַהּ—מפוכח; סַהּ—הוא; מַרְתְיֵשׁוּ—מבין בני התמותה; סַרְוַה-פָּאפַּיְהּ—מכול התגובות לחטא; פְּרַמוּצְ'יַתֵא—משתחרר.
תרגום
מי שיודעני כלא נולד, כחסר ראשית וכאדון העולמות כולם — רק הוא, המפוכח באדם, נקי מחטא.
בפרק השביעי (7.3) נאמר, מַנוּשְׁיָאנָּאםּ סַהַסְרֵשׁוּ קַשְׂצ'יד יַתַתי סידְדְהַיֵא: מי שחותרים ומתעלים למישור הרוחני אינם אנשים רגילים; הם נעלים ממיליונים על מיליונים של אנשים רגילים שאינם יודעים על אודות הגשמה רוחנית. ומאלה שמנסים להבין את הווייתם הרוחנית, מי שמבינים שקְרּישְׁנַּה הוא אלוה העליון, אדון הכול ובלתי נולד, הגיעו להבנה הרוחנית העליונה. רק במצב זה, כשהם מבינים את עליונותו של קְרּישְׁנַּה, הם יכולים להשתחרר מכל תגובות החטא. האל מתואר כאן במילה אַגַ'ה, "בלתי נולד", וגם ישויות החיים מתוארות במילה זו בפרק השני. אלא שהאל שונה מאלה, שהרי בגלל זיקתן החומרית הן נולדות ומתות שוב ושוב. הנשמות המותנות משנות את גופן, בעוד שגופו אינו משתנה. גם בבואו לעולם החומרי, הוא נשאר אותו בלתי נולד; בפרק הרביעי נאמר שהאל אינו כפוף לאון החומרי, הנחוּת, לעולם, אלא שרוי באונו הפנימי, העילי. המילים וֵתְתי לוֹקַה-מַהֵשְׂוַרַם מורות בפסוק זה שעל הכול לדעת שקְרּישְׁנַּה הוא אדונן העליון של מערכות כוכבי היקום. הוא היה לפני הבריאה והוא שונה מבריאתו. האלים למחצה כולם הם יצירי העולם החומרי, בעוד שעל קְרּישְׁנַּה נאמר שאינו נוצר; מכאן שהוא נבדל אפילו מגדולי האלים למחצה, כגון בְּרַהְמָא ושׂיוַה. מאחר שהוא בוראם של בְּרַהְמָא, שׂיוַה, ושאר האלים למחצה, הרי שהוא אדון הכוכבים כולם. שְׂרִי קְרּישְׁנַּה נבדל מכל דבר נוצר, ודי לדעת זאת בשביל להשתחרר מכל תגובה לחטא. רק מי שחדל מפעילות נפשעת יכול לדעת על אודות קְרּישְׁנַּה, שהרי אפשר לדעתו באמצעות שירות מסור בלבד. זוהי גרסת הבְּהַגַוַד-גִיתָא. אל לנו לחשוב את קְרּישְׁנַּה לבן אנוש רגיל. כפי שנאמר קודם, רק שוטים חושבים אותו לכזה. אותו רעיון מובע כאן בדרך שונה. הלא-סכל, כלומר, מי שנבון דיו להבין את מעמדו של אלוהים, פטור מכל תגובות החטא. קְרּישְׁנַּה ידוע כבנה של דֵוַקִי. אם כך, כיצד הוא בלתי נולד? זה מוסבר בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: הוא לא נולד והופיע לפני דֵוַקִי וּוַסוּדֵוַה כילד רגיל; תחילה הוא הופיע בדמותו המקורית, ואז הפך לילד. כל דבר שנעשה בהדרכתו של קְרּישְׁנַּה הוא נשגב, ואינו נגוע בתגובות החומריות — החיוביות או השליליות. תפיסתם של חיובי ושלילי בקיום חומרי היא בסך הכול המצאת המיינד, שהרי דבר אינו מבורך כאן; הכול שלילי. זאת משום שהכסות החומרית היא שלילית מטבעה. אנו רק מדמים אותה למבורכת. רק פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה ברוח של מסירות ושירות טומנת בחובה ברכה אמיתית. מכאן שמי שמחפש פעילות חיובית צריך לפעול בהדרכתו של האל. הוראות שכאלה ניתנות בכתובים בני סמכא כמו שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם ובְּהַגַוַד-גִיתָא, או ממורה רוחני מהימן. הוראותיו של המורה הרוחני זהות לאלה של האל, כיוון שהוא נציגו הישיר. המורה הרוחני, אנשים קדושים וכתבי הקודש, כולם מכוונים לאותה מטרה. אין סתירה ביניהם. מעשים שנעשים בהדרכה שכזו פטורים מתגובותיו החיוביות והשליליות של העולם החומרי. דרכו הנשגבת של הדָבֵק לביצוע פעולה מושתתת על פרישות, שנקראת סַנְנְיָאסַה. בפסוק הראשון של הפרק השישי נאמר שמי שפועל מתוך חובה, בהוראתו של האל, ואינו מחפש מקלט בפירות מעשיו (אַנָאשְׂריתַהּ קַרְמַה-פְּהַלַם), הרי שהוא מתנזר אמיתי. מכאן שסַנְנְיָאסִי ויוגי הוא מי שפועל בהדרכתו של האל, ולא דווקא מי שעוטה גלימת סַנְנְיָאסִי, או יוגי מדומה.