מַץ'-צ'יתְתָא מַד-גַתַה-פְּרָאנָּא בּוֹדְהַיַנְתַהּ פַּרַסְפַּרַם קַתְהַיַנְתַשׂ צַ'ה מָאםּ ניתְיַםּ תוּשְׁיַנְתי צַ'ה רַמַנְתי צַ'ה
מַת-צ'יתְתָאהּ—מחשבתם עוסקת לחלוטין בי; מַת-גַתַה-פְּרָאנָּאהּ—חייהם מסורים לי; בּוֹדְהַיַנְתַהּ—מלמדים; פַּרַסְפַּרַם—אחד את השני; קַתְהַיַנְתַהּ—מדברים; צַ'ה—גם; מָאם—אודותי; ניתְיַם—תמיד; תוּשְׁיַנְתי—מרוצים; צַ'ה—גם; רַמַנְתי—מוצאים עונג נשגב; צַ'ה—גם.
תרגום
מחשבותיהם של דְבֵקיי הטהורים נתונות לי, חייהם מוקדשים כליל לשירותי, והם מוצאים חדווה רבה ועונג בהאירם זה את זה ובהשיחם בי תמיד.
נזכרות כאן תכונותיהם של דְבֵקים טהורים. הם עוסקים כליל בשירות נשגב לאל, ומחשבתם אינה מתנתקת ולוּ לרגע מכפות רגלי הלוטוס שלו. שיחותיהם נסבות על נושאים נשגבים בלבד. פסוק זה מתאר את סימניהם. דְבֵקיו של האל שקועים עשרים וארבע שעות ביממה בפיאור מעלותיו ועלילותיו. ליבם ונשמתם שקועים בקְרּישְׁנַּה תמיד, ושיחה עליו בחברתם של דְבֵקים אחרים מסבה להם עונג רב. בשלב הראשוני של השירות המסור מהווה השירות עצמו מקור לחדווה נשגבת. ואילו בשלב הבוגר כבר שרוי המתרגל ממש באהבת אלוהים. אותם דְבֵקים שמגיעים לשלב זה חווים את השלמות העליונה אשר מציג האל במשכנו. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה דימה את השירות המסור להטמנת זרע בלבה של ישות החיים. ישויות חיים לאינספור נודדות בתבל וכוכביה. אולם רק מעטות מהן זוכות לפגוש דָבֵק טהור ולהבין שירות מסור. השירות המסור משול לזרע, וכאשר זרע זה נטמן בלב ישות החיים, והיא מוסיפה ושומעת ומזמרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, הזרע נובט, ממש כמו עץ שנובט לאחר השקייה סדירה. השתיל הרוחני, שתיל השירות המסור, מתפתח בהדרגה וצומח, עד שפורץ את מעטה היקום החומרי וחודר לזוהר הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי שברקיע הרוחני. ברקיע הרוחני הוא מוסיף וגדל עד שמגיע לכוכב העליון, גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה, שהוא כוכבו העליון של קְרּישְׁנַּה. לבסוף מוצא השתיל מקלט בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה ונח שם. ממש כשם שצמח מניב פירות ופרחים, כשתהליך ההשקייה ממשיך בצורת שמיעה וזמרה, גם שתיל המסירות מניב פרי. שתיל השירות המסור מתואר בפרוטרוט בצַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִּתַה (מַדְהְיַה-לִילָא, פרק תשעה-עשר). מוסבר שם שבשעה שהשתיל כולו מוצא מקלט בכפות רגלי הלוטוס של האל, או אז משתקע הדָבֵק כליל באהבת אלוהים: רגע ללא מגע עם האל הוא בלתי נסבל אז עבורו, ממש כמו דג מחוץ למים. בזכות מגעו עם האל הוא זוכה אז במעלות הנשגבות כולן. גם השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם גדוש בתיאורים כאלה על היחסים שבין האל לדְבֵקיו, ומשום כך הוא יקר מאוד לדְבֵקים, כפי שמתאר הספר בעצמו (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַםּ 12.13.18). שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַםּ פּוּרָאנַּם אַמַלַםּ יַד וַיְשְׁנַּוָאנָאםּ פְּרייַם. שום פעילות ארצית לא מתוארת בו, גם לא פיתוח כלכלי, עינוג חושים או גאולה. זהו הספר היחיד שמתאר במלואו את טבעם הנשגב של האל ודְבֵקיו. ממש כשם שנער ונערה נהנים להתרועע יחדיו, כך מי שהגיעו להגשמה עצמית בתודעת קְרּישְׁנַּה מפיקים עונג אינסופי מספרות זו.