נַה מֵא וידוּהּ סוּרַה-גַנָּאהּ פְּרַבְּהַוַםּ נַה מַהַרְשַׁיַהּ אַהַם אָדיר הי דֵוָאנָאםּ מַהַרְשִׁינָּאםּ צַ'ה סַרְוַשַׂהּ
נַה—לעולם לא; מֵא—שלי; וידוּהּ—יודעים; סוּרַה-גַנָּאהּ—האלים למחצה; פְּרַבְּהַוַם—מקור, שיפעה; נַה—לעולם לא; מַהָא-רּישַׁיַהּ—החכמים הדגולים; אַהַם—אני; אָדיהּ—המקור; הי—שהרֵי; דֵוָאנָאם—של האלים למחצה; מַהָא-רּישִׁינָּאם—של החכמים הדגולים; צַ'ה—גם; סַרְוַשַׂהּ—מכל בחינה.
תרגום
לא המון האלים למחצה ולא החכמים הדגולים יודעים את מקורי או את שִפעתי, שהרי אני הוא מקורם של האלים והחכמים מכל בחינה.
בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שקְרּישְׁנַּה הוא האל העליון. אף אחד לא גדול ממנו; הוא סיבת כל הסיבות. גם כאן האל אומר בעצמו שהוא מקורם של האלים למחצה והחכמים. אלא שאפילו אלה אינם מבינים את קְרּישְׁנַּה; הם אינם מבינים את שמו ואת אישיותו. מהו, אם כך, מעמדם של המלומדים-לכאורה של עולם פעוט זה? איש אינו מסוגל להבין מדוע האל ירד עלי אדמות כבן אנוש רגיל וביצע מעשים מופלאים ובלתי רגילים שכאלה. מכאן שלמדנות רבה אינה בהכרח הסגולה הדרושה כדי להבין את קְרּישְׁנַּה. אפילו האלים למחצה והחכמים הדגולים, שניסו להבין את האל בכוח שכלם, נכשלו. גם בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם נאמר שאפילו גדולי האלים למחצה אינם מבינים את האל. כל שביכולתם לעשות הוא לאמץ את שכלם עד לגבולות חושיהם הבלתי מושלמים, ולהגיע, על דרך השלילה, למסקנה אימפרסונלית. הם יכולים רק להצביע על משהו שאינו נגלה באמצעות שלוש האיכויות החומריות, או לדמיין משהו בדמיונם. אלא שניסיון שכלתני אווילי כזה, אין ביכולתו להקנות הבנה על קְרּישְׁנַּה. האל אומר כאן בעקיפין, למי שמבקש לדעת את האמת המוחלטת, "הנה אני, האל האישי. אני העליון." חשוב לדעת מידע כזה. אלוהים, הבלתי נתפס, קיים, גם אם אין בכוחנו להבינו. מכל מקום, אפשר להבין את קְרּישְׁנַּה, שהוא נצחי ומלא בחדווה ובידע, על ידי לימוד מילותיו בבְּהַגַוַד-גִיתָא ובשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם. מי שנתונים לאונו הנחות של האל, בכוחם לתפוס את מושג האלוהות ככוח שליט או כבְּרַהְמַן הבלתי אישי. אלא שמבלי להתעלות למישור הנשגב, אי אפשר להבין את אישיותו של האל. מאחר שרוב האנשים אינם מסוגלים לתפוס את טבעו האמיתי של קְרּישְׁנַּה, הרי שהוא בא בחסדו נטול הסיבה ומטה את ברכתו לשכלתנים ולמתפלספים שכאלה. אולם בגין טומאה חומרית, גם לאחר שהם נוכחים במעשיו המופלאים, הם ממשיכים וחושבים את הבְּרַהְמַן הבלתי אישי לעליון. רק דְבֵקים, מי שמתמסרים לאל כליל, יכולים להבין, בחסד האל, שהוא אלוהים. בזכות אמונתם ומסירותם הם נכנעים לאל מייד, ובחסדו נטול הסיבה הם יכולים להבינו. לפיכך, אפילו גדולי החכמים מסכימים: מהו אָתְמָא, מהו העליון? זה שעלינו לסגוד לו.