תֵשָׁאם אֵוָאנוּקַמְפָּארְתְהַם אַהַם אַגְ'נָֿאנַה-גַ'םּ תַמַהּ נָאשַׂיָאמְי אָתְמַה-בְּהָאוַה-סְתְהוֹ גְ'נָֿאנַה-דִיפֵּנַה בְּהָאסְוַתָא
תֵשָׁאם—עבורם; אֵוַה—אכן; אַנוּקַמְפָּא-אַרְתְהַם—על מנת לעשות עימם חסד; אַהַם—אני; אַגְ'נָֿאנַה-גַ'ם—תולדת הבערות; תַמַהּ—חשכה; נָאשַׂיָאמי—אני מסלק; אָתְמַה-בְּהָאוַה—בליבם; סְתְהַהּ—שוכן; גְ'נָֿאנַה—של ידע; דִיפֵּנַה—באמצעות לפיד; בְּהָאסְוַתָא—בוהק.
תרגום
כאות לחסד מיוחד, אני, השוכן בליבם, מסלק בלפיד הידע את חשכת בערותם.
כאשר שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה שהה בבנארס והפיץ את זמרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, אלפי אנשים התקבצו סביבו. מכל מקום, פְּרַקָאשָׂאנַנְדַה סַרַסְוַתִי, שהיה מלומד רב השפעה באותם ימים בבנארס, לעג לו וחשב אותו לרגשן. ישנם הוגי דעות שמבקרים את הדְבֵקים וסוברים שהם שרויים בחשכת הבערות, ומבחינה פילוסופית הם פתיים רגשניים. אלא שאין זה נכון. ישנם אנשי רוח ומלומדים דגולים שדגלו בפילוסופיית המסירות. אולם גם אותו דָבֵק שאינו מסוגל להיעזר בספרותם או במורו הרוחני, אם הוא רציני בשירותו, קְרּישְׁנַּה יעזור לו בעצמו מתוך ליבו. מכאן שדָבֵק כן, שעוסק בתודעת קְרּישְׁנַּה, אינו משולל ידע לעולם. עליו רק לבצע את שירותו המסור בתודעת קְרּישְׁנַּה מלאה. הוגי דעות מָאיָאוָאדים גורסים שללא יכולת אבחנה אי אפשר לרכוש ידע טהור. האל משיב להם בפסוק זה: מי שעוסק בשירות מסור, גם אם הוא משולל השכלה או ידע בכללים הוֵדיים, אלוהים עוזר לו. האל אומר לאַרְג'וּנַה שחשיבה שכלתנית אינה מקנה הבנה על האמת העליונה, האמת המוחלטת, האל האישי העליון. זאת משום שאלוהים הוא גדול כל כך, עד כי שום מאמץ מחשבתי אינו מספיק כדי להבינו. מי שאינו דָבֵק, שאינו אוהב את האמת העליונה, לא יבין את קְרּישְׁנַּה, האמת העליונה, לעולם, גם אם יוסיף ויאמץ את שכלו במשך מיליוני שנים. קְרּישְׁנַּה, האמת המוחלטת, מתרצה רק משירות מסור, ואז, באמצעות אונו הבלתי נתפס, הוא מתגלה לדָבֵק הטהור בליבו. הדָבֵק הטהור רואה את קְרּישְׁנַּה בליבו תמיד; ובנוכחותו של קְרּישְׁנַּה, המשול לחמה, נעלמת חשכת הבערות באחת. כזהו חסדו המיוחד של קְרּישְׁנַּה לדְבֵקו הטהור. הזיהום החומרי, שהצטבר במשך מיליוני לידות, מכסה את הלב באבק של חומרנות. אלא שהשירות המסור והזמרה המתמדת של הַרֵא קְרּישְׁנַּה מסירים אבק זה במהירות. או אז מתעלה הדָבֵק למישור של ידע טהור. רק באמצעות זמרה ושירות מסור אפשר להגיע לוישְׁנּוּ, שהוא המטרה העליונה, ולא בשכלתנות או היגיון גרידא. דָבֵק טהור אינו חרד ולא דואג לצורכי חייו החומריים; זאת משום שכשמסתלקת החשכה מליבו, מספק לו האל הכול, שהרי הוא מתרצה משירותו האוהב. זוהי תמצית מדרשיה של הבְּהַגַוַד-גִיתָא. לימוד הספר הזה בכוחו להופכנו לנשמות מסורות לעליון כליל, ולעודדנו לעסוק בשירות מסור. וכשהאל לוקחנו בחסותו, הרינו משתחררים מכל מאמץ חומרי.