פּיתָאהַם אַסְיַה גַ'גַתוֹ מָאתָא דְהָאתָא פּיתָאמַהַהּ וֵדְיַםּ פַּויתְרַם אוֹםּ-קָארַה רּיק סָאמַה יַג'וּר אֵוַה צַ'ה
פּיתָא—אב; אַהַם—אני; אַסְיַה—הזה; גַ'גַתַהּ—של היקום; מָאתָא—אֵם; דְהָאתָא—תומך; פּיתָאמַהַהּ—סב; וֵדְיַם—זה שיש לדעת אותו; פַּויתְרַם—מטהר; אוֹם-קָארַה—ההברה אוֹםּ; רּיק—הרּיג-וֵדַה; סָאמַה—הסָאמַה-וֵדַה; יַג'וּהּ—היַג'וּר-וֵדַה; אֵוַה—אכן; צַ'ה—ו-.
תרגום
אני הוא אבי היקום, האם, התומך והסב. אני מטרת הידע, המטהר וההברה אוֹםּ. אני גם הוֵדות רּיג, סָאמַה ויַג'וּר.
התופעות הקוסמיות, הנעות והדוממות, מתגלות כולן באמצעות פעולותיו השונות של אונו של קְרּישְׁנַּה. בקיום החומרי אנו יוצרים יחסים שונים עם ישויות חיים שונות, שהן בסך הכול אונו הגבולי של קְרּישְׁנַּה; ביצירתה של פְּרַקְרּיתִי, אחדים נראים כאב, כאם, כסב, כבורא וכו'. אלא שכולם הם חלקיקים של קְרּישְׁנַּה, ומכאן שאינם אלא קְרּישְׁנַּה. בפסוק זה המילה דְהָאתָא פירושה "בורא". אבינו ואמנו הם חלקיקים של קְרּישְׁנַּה, וכמותם גם הבורא, הסב, הסבתא וכו'. למעשה, כל ישויות החיים הן חלקיקים של קְרּישְׁנַּה, ומכאן שהן קְרּישְׁנַּה. הוֵדות כולן מכוונות לעבר קְרּישְׁנַּה. כל שאנחנו רוצים ללמוד מהן הוא כיצד להתקדם ולהבין את קְרּישְׁנַּה. אותו נושא שמסייע בטיהור הווייתנו ושיבתנו למעמדנו היסודי הוא בייחוד קְרּישְׁנַּה. גם אותה ישות חיים שמבקשת להבין את העקרונות הוֵדיים היא חלקיק של קְרּישְׁנַּה, ולכן גם קְרּישְׁנַּה. הצליל הנשגב שבכל המַנְתְרות הוֵדיות — המילה אַוּםּ, או פְּרַנַּוַה — גם הוא קְרּישְׁנַּה. ומאחר שהוא מופיע בכל מזמוריהן של ארבע הוֵדות — סָאמַה, יַג'וּר, רּיג ואַתְהַרְוַה – הרי שהם נחשבים לקְרּישְׁנַּה.