פְּרַקְרּיתיםּ סְוָאם אַוַשְׁטַבְּהְיַה ויסְרּיגָ'אמי פּוּנַהּ פּוּנַהּ בְּהֻוּתַה-גְרָאמַם אימַםּ קְרּיתְסְנַם אַוַשַׂםּ פְּרַקְרּיתֵר וַשָׂאת
פְּרַקְרּיתים—אל הטבע החומרי; סְוָאם—שלי עצמי; אַוַשְׁטַבְּהְיַה—בהיכנסי; ויסְרּיגָ'אמי—אני יוצר; פּוּנַהּ פּוּנַהּ—שוב ושוב; בְּהֻוּתַה-גְרָאמַם—את ההתגלות החומרית; אימַם—הזו; קְרּיתְסְנַם—כולה; אַוַשַׂם—מוכנית; פְּרַקְרּיתֵהּ—של הטבע; וַשָׂאת—בכוח.
תרגום
סדרי הבריאה כולם כפופים לי. ברצוני מתגלה היקום מוכנית, פעם אחר פעם, וברצוני הוא נכחד לבסוף.
העולם החומרי הוא גילוי אונו הנחות של האל. נושא זה נדון כבר כמה פעמים. בעת הבריאה שרויה האנרגיה החומרית כמַהַת-תַתְתְוַה, והאל, בהתגלות הפּוּרוּשַׁה הראשונה שלו (מַהָא-וישְׁנּוּ), נכנס לתוכה. הוא שרוע בים הסיבה ונושף החוצה יקומים לאינספור, ואז שב ונכנס לתוך כל יקום כגַרְבְּהוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ. היקומים כולם נבראים בצורה זו. אלוה עליון שב ומתרחב לקְשִׁירוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ, ונכנס לכול — אפילו לאטום המזערי. זוהי העובדה אשר מוסברת כאן; אלוהים נמצא בכול. ישויות החיים מופרות אז לתוך הטבע החומרי, ומתגלות במצבי קיום שונים, בהתאם לפעילותן בעבר. כך מתחילה פעילות העולם החומרי. פעילותם של מיני החיים השונים מתחילה מרגע הבריאה; מכאן שהם אינם מתפתחים בהדרגה, אלא נוצרים עם בריאתו של היקום. אדם, חיות, בהמות, ציפורים — הכול נוצרים בו זמנית, שהרי תשוקותיהן של ישויות החיים בעת החורבן הקודם שבות עתה ומתגלות. המילה אַוַשַׂם מציינת בבירור שלישויות החיים אין ולא כלום עם תהליך זה. מצב הווייתן בחייהן הקודמים שבבריאה הקודמת בסך הכול שב ומתגלה. כל זה נעשה ברצונו של העליון. כזהו אונו הבלתי נתפס של האל. לאחר בריאתם של מיני החיים השונים, אין לאלוהים עוד כל קשר עמם. הבריאה נועדה לספק את נטיותיהן של ישויות החיים השונות, ולאל אין כל מעורבות בזה.