בהגווד גיטה - 9.14

לא די בהטבעת חותמת על אדם פשוט כדי להופכו למַהָאתְמָא. סימניו של מַהָאתְמָא מתוארים כאן: הוא מזמר את תהילתו של קְרּישְׁנַּה תמיד, ואינו עוסק בדבר מלבד פיאור שמו. במילים אחרות, הוא אינו אימפרסונליסט. אמירת הלל פירושה הילול האל ופיאור שמו הקדוש, דמותו הנצחית, מעלותיו הנשגבות ועלילותיו הבלתי רגילות. אלה הדברים שראוי להללם. פירושו של דבר שהמַהָאתְמָא קשור מאוד לאל. הבְּהַגַוַד-גִיתָא אינה מחשיבה למַהָאתְמָא את מי שקשור להיבט הבלתי אישי של האל, הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי. הלה מתואר באופן שונה בפסוק הבא. מַהָאתְמָא עוסק תמיד בפעילויות השונות של השירות המסור. אלה מתוארות בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם כשמיעה וזמרה על אודות וישְׁנּוּ, ולא על אל למחצה או אדם כלשהו. מסירות פירושה שְׂרַוַנַּםּ קִירְתַנַםּ וישְׁנּוֹהּ (לשמוע על האל ולהללו), וסְמַרַנַּם (לזכור אותו). מַהָאתְמָא שכזה נחוש בדעתו להגיע בסופו של דבר לחברתו של האל, ולזכות באחת מבין חמש הרַסות הנשגבות. למען הצלחתו הריהו מקדיש את פעילותו כולה — גופו, נפשו ומילותיו — לשירות לאל, שְׂרִי קְרּישְׁנַּה. זוהי תודעת קְרּישְׁנַּה מלאה. ישנן פעולות בשירות מסור שנועדו להחיש את ההתקדמות הרוחנית, כגון ימי צום מסוימים, כמו אֵקָאדַשִׂי שחל ביום האחד-עשר של הירח, או יום הופעתו של האל. הכללים הללו כולם נקבעו על ידי אָצָ'ארְיות דגולים, ונועדו לסייע לרציניים בכוונתם להגיע לחברתו של האל בעולם הנשגב. המַהָאתְמות, הנשמות הדגולות, מקפידים לקיים כללים אלה, ולכן מובטח שיגשימו את משאת נפשם. כפי שמתואר בפסוקו השני של הפרק, השירות המסור קל לביצוע ואפשר לתרגלו בחדווה. סיגופים קשים אינם דרושים, גם לא מעמד חברתי או מקום מסוים בעולם; אדם יכול להיות איש משפחה, סַנְנְיָאסִי או בְּרַהְמַה-צָ'ארִי. עליו רק לעסוק בשירות מסור לאל בהדרכתו של מורה רוחני מיומן, והריהו מַהָאתְמָא אמיתי, נשמה דגולה.