שׂוּבְּהָאשׂוּבְּהַה-פְּהַלַיְר אֵוַםּ מוֹקְשְׁיַסֵא קַרְמַה-בַּנְדְהַנַיְהּ
סַנְנְיָאסַה-יוֹגַה-יוּקְתָאתְמָא וימוּקְתוֹ מָאם אוּפַּיְשְׁיַסי
שׂוּבְּהַה—מבורך; אַשׂוּבְּהַה—בלתי מבורך; פְּהַלַיְהּ—שתוצאותיו; אֵוַם—כך; מוֹקְשְׁיַסֵא—תשתחרר; קַרְמַה—לפעולה; בַּנְדְהַנַיְהּ—משעבוד; סַנְנְיָאסַה—פרישות; יוֹגַה—יוגה; יוּקְתַה-אָתְמָא—כשמחשבתך ממוקדת לחלוטין; וימוּקְתַהּ—בהיותך משוחרר; מָאם—אליי; אוּפַּיְשְׁיַסי—תגיע.
תרגום
בדרך זו תשתחרר מן השעבוד לפעולה, על תוצאותיה החיוביות והשליליות. אם תמקד בי את מחשבתך על פי עיקרון פרישות זה, הרי שתזכה בגאולה ותבוא אליי.
יוּקְתַה הוא מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה בהדרכה מוסמכת. המונח הטכני הוא יוּקְתַה-וַיְרָאגְיַה. רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מוסיף ומסביר:
אַנָאסַקְתַסְיַה וישַׁיָאן יַתְהָארְהַם אוּפַּיוּנְֿגַ'תַהּ
נירְבַּנְדְהַהּ קְרּישְׁנַּה-סַמְבַּנְדְהֵא יוּקְתַםּ וַיְרָאגְיַם אוּצְ'יַתֵא
(בְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ 1.2.255)
הוא אומר שכל עוד אנו מצויים בעולם החומרי, עלינו לפעול; איננו יכולים לחדול מפעולה. מכל מקום, בשעה שתוצאות הפעולה מוקדשות לקְרּישְׁנַּה, זה יוּקְתַה-וַיְרָאגְיַה. פעילות שכזו היא פרישות אמיתית ובכוחה לנקות את ראי המיינד. כשהמבצע מוסיף ומתקדם בהבנה רוחנית, הריהו מתמסר כולו לאל והופך בסופו של דבר לבן חורין. גאולתו, מכל מקום, אינה היטמעות בבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, אלא כניסה לכוכבו של האל. נזכר כאן בבירור, מָאם אוּפַּיְשְׁיַסי, "הוא בא אליי", חזרה הביתה, לאלוהים. יש חמישה סוגי גאולה, ופה נאמר שאותו דָבֵק שחי כאן את חייו בהדרכתו של האל, לאחר נטישת גופו, ישוב לאלוהים לשהות בחברת האל במישרין.
סַנְנְיָאסִי הוא למעשה מי שמקדיש את חייו כליל לשירות לאל, מבלי לחפש דבר מלבד זה. הוא חושב עצמו תמיד למשרת נצחי של האל ותלוי כליל ברצונו העליון. מעשיו כולם משרתים את תועלתו של אלוהים, והכול הוא עושה כשירות לו. הוא אינו מייחס חשיבות רבה למעשים תועלתניים ולחובות הנזכרות בוֵדות. חובות שכאלה חלות אמנם על אדם רגיל, אך דָבֵק טהור שעוסק כולו בשירות לאל, גם אם נראה לעתים שהוא יוצא נגד הכללים הדְהַרְמיים, למעשה אין זה כך.
בני הסמכא הוַיְשְׁנַּוִים אומרים שאפילו החכם באדם לא מבין את תוכניותיו ומעשיו של דָבֵק טהור. המילים המדויקות הן תָאנְרַה וָאקְיַה, קְרייָא, מוּדְרָא ויגְ'נֵֿהַה נָא בּוּגְ'הַיַה (צַ'יְתַנְיַה-צַ'ריתָאמְרִּתַה מַדְהְיַה 23.39). מכאן שמי שעוסק תמיד בשירות לאל, ותמיד הוגה ומתכנן כיצד לשרתו, הרי שהוא בן חורין כבר עתה, ושיבתו בעתיד הביתה לאלוהים מובטחת. הוא מעבר לכל ביקורת חומרית, ממש כמו קְרּישְׁנַּה עצמו.