בהגווד גיטה - 9.11

אַוַגָ'אנַנְתי מָאםּ מֻוּדְּהָא  מָאנוּשִׁיםּ תַנוּם אָשְׂריתַם פַּרַםּ בְּהָאוַם אַגָ'אנַנְתוֹ  מַמַה בְּהֻוּתַה-מַהֵשְׂוַרַם

אַוַגָ'אנַנְתי—מזלזלים; מָאם—בי; מֻוּדְּהָאהּ—כסילים; מָאנוּשִׁים—בדמות אדם; תַנוּם—גוף; אָשְׂריתַם—מקבל על עצמי; פַּרַם—הנשגב; בְּהָאוַם—את הטבע; אַגָ'אנַנְתַהּ—מבלי לדעת; מַמַה—שלי; בְּהֻוּתַה—של כל הקיים; מַהָא-אִישְׂוַרַם—האל העליון.

תרגום

הכסילים ממעיטים בערכי בשעה שאני מתגלה בדמות אדם. אין הם יודעים את טבעי הנשגב כאדון העליון של כל הקיים.

התעמקות

מהסבריהם של הפסוקים הקודמים שבפרק זה מתברר שהאל אינו אדם רגיל, גם בשעה שהוא מופיע כבן אנוש. מי שמכוון את בריאת ההתגלות הקוסמית, קיומה וחורבנה, לא ייתכן שיהיה בן אנוש. אף על פי כן רבים הסכלים שחושבים את קְרּישְׁנַּה לאדם חזק גרידא. למעשה, הוא האל המקורי, האל העליון, והבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא מאשש זאת (אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קְרּישְׁנַּה). ישנם הרבה אִישְׂוַרות, כלומר שליטים, והאחד נראה חשוב מרעהו. בעולם החומרי, על פי סדרי מנהל רגילים, קיים פקיד או מנהל כלשהו, מעליו עומד מזכיר, מעליו שר ומעליו נשיא. ואף שכל אחד מאלה הוא שליט, הוא נשלט בו בזמן בידי אחרים. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שקְרּישְׁנַּה הוא השליט העליון; אכן, רבים השליטים בעולם החומרי וברוחני, אלא שקְרּישְׁנַּה הוא העליון (אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קְרּישְׁנַּה), וגופו הוא סַץ'-צי'ד-אָנַנְדַה, לא חומרי. גוף חומרי אינו מסוגל לבצע את אותם דברים מופלאים שמתוארים בפרקים הקודמים. גופו של אלוהים הוא נצחי ומלא בחדווה וידע. אף על פי כן מתכחשים לו הסכלים וחושבים אותו לאדם רגיל. גופו נקרא מָאנוּשִׁים, כיוון שהוא נוהג כאדם, כחברו של אַרְג'וּנַה, כמדינאי אשר מעורב בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. הוא נוהג כאדם מבחינות רבות, ואף על פי כן גופו הוא סַץ'-צי'ד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה, גוף של חדווה נצחית וידע מוחלט. מילות הוֵדות מאששות זאת. סַץ'-צי'ד-אָנַנְדַה-רֻוּפָּאיַה קְרּישְׁנַּאיַה: "הנני משתחווה לפני אישיות-אלוה, קְרּישְׁנַּה, שהנו דמות נצחית של חדווה וידע." (גוֹפָּאלַה-תָאפַּנִי אוּפַּנישַׁד 1.1) ישנם תיאורים נוספים: תַם אֵקַםּ גוֹוינְדַם: "אתה גוֹוינְדַה, מקור עונג לחושים ולפרות." סַץ'-צי'ד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַם: "דמותך נשגבת, ומלאה בידע וחדווה לעד." (גוֹפָּאלַה-תָאפַּנִי אוּפַּנישַׁד 1.38). אף על פי שגופו של קְרּישְׁנַּה נשגב וחדור חדווה וידע, רבים המלומדים לכאורה ומפרשי הבְּהַגַוַד-גִיתָא שחושבים את קְרּישְׁנַּה לאדם רגיל. אותם מלומדים, אפשר שנולדו עתה כאנשים רבי כישורים, בזכות מעשיהם הטובים בעבר, אלא שהניסיון לייחס תפיסה שכזו לקְרּישְׁנַּה מקורו בחוסר ידע. מי שדוגל בכך נקרא מֻוּדְּהַה, שהרי רק סכלים חושבים את קְרּישְׁנַּה לאדם רגיל. הם חושבים אותו לאדם רגיל כיוון שאינם יודעים על מעשיו העלומים ואוניו השונים. הם אינם יודעים שגופו מגלם ידע וחדווה מושלמים. הוא אדון כל היש, ובכוחו להעניק גאולה לכול. מאחר שאינם מודעים לאינספור מעלותיו הנשגבות, הרי שהם ממעיטים בערכו. אלה אינם יודעים גם שהאל מתגלה בעולם החומרי באמצעות אונו הפנימי. הוא אדון האנרגיה החומרית. הוא מכריז, כפי שהוסבר במקומות רבים (מַמַה מָאיָא דוּרַתְיַיָא), שהאנרגיה החומרית, אף שהיא חזקה מאוד, נתונה לשליטתו. מכאן שרק מי שמתמסר לו יכול להיחלץ משעבודה. אותו אישיות-אלוה, שנשמה שמתמסרת לו נחלצת מהשפעותיה של האנרגיה החומרית, ושהוא עצמו מכוונו של הטבע הקוסמי כולו, מקיימו ומחריבו — כיצד ייתכן שגופו יהיה חומרי כשלנו? מכאן שתפיסה שכזו לגבי קְרּישְׁנַּה היא אווילות גמורה. אלא שהסכלים אינם מסוגלים להבין כיצד האל, אשר נראה כבן אנוש, שולט בכל אטום, כמו גם ביקום הענק. הגדול מכול והזעיר מכול הם מעבר לתפיסתם. משום כך אינם תופסים כיצד דמות אנוש יכולה לשלוט בו זמנית במזערי ובאינסופי. אלא שלמעשה, אף שהוא שולט בהם, הוא נבדל מגילויים אלה כולם. באשר ליוֹגַם אַיְשְׂוַרַם שלו, כלומר אונו הנשגב והבלתי נתפס, נאמר בבירור שביכולתו לשלוט באינסופי ובסופי בו זמנית, ואף להישאר נבדל. סכלים אינם מבינים כיצד קְרּישְׁנַּה, שנראה כאדם, שולט בסופי ובאינסופי, בעוד שהדְבֵקים הטהורים מבינים, כיוון שהם יודעים שהוא האל האישי העליון. משום כך הם מתמסרים לו כליל ועוסקים בתודעת קְרּישְׁנַּה, בשירות מסור לאל. האימפרסונליסטים והפרסונליסטים חלוקים ביניהם בנושאים רבים לגבי הופעתו של האל כבן אנוש. אך אם ניוועץ בבְּהַגַוַד-גִיתָא ובשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, שמהווים את הסמכות העליונה במדע של קְרּישְׁנַּה, נמצא שקְרּישְׁנַּה הוא האל האישי העליון. הוא אינו אדם רגיל, אף שהוא מופיע עלי אדמות כבן אנוש. בספר הראשון של השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, בפרק ראשון, שואלים החכמים בראשותו של שַׂוּנַקַה על מעשיו של קְרּישְׁנַּה, ואומרים: קְרּיתַוָאן קילַה קַרְמָאנּי  סַהַה רָאמֵנַּה קֵשַׂוַהּ אַתי-מַרְתְיָאני בְּהַגַוָאן  גֻוּדְּהַהּ קַפַּטַה-מָאנּוּשַׁהּ "שְׂרִי קְרּישְׁנַּה, אישיות-אלוה, שיחק בתפקיד אדם עם בַּלַרָאמַה, ובמסווה זה ביצע מעשים על אנושיים רבים." (בְּהָאגַוַתַם. 1.1.20) הופעתו של אלוהים כאדם מבלבלת את הסכלים. איש לא מסוגל לבצע את המעשים המופלאים שקְרּישְׁנַּה ביצע כשהיה עלי אדמות. כאשר הוא הופיע לפני אביו ואמו, וַסוּדֵוַה ודֵוַקִי, הוא הופיע עם ארבע ידיים. אולם למשמע תפילתם הפך לילד רגיל. בבְּהָאגַוַתַם (10.3.46) נאמר, בַּבְּהֻוּוַה פְּרָאקְרּיתַהּ שׂישׂוּהּ: הוא הפך להיות ממש כמו ילד, בן אנוש רגיל. והנה, כאן שוב נזכר שהופעתו של האל כבן אנוש רגיל היא אחד מהיבטיו של גופו הנשגב. בפרק האחד-עשר של הבְּהַגַוַד-גִיתָא אַרְג'וּנַה מבקש לראות את קְרּישְׁנַּה עם ארבע ידיים (תֵנַיְוַה רֻוּפֵּנַּה צַ'תוּר-בְּהוּגֵ'נַה). לאחר שקְרּישְׁנַּה מתגלה לפניו בדמות זו, הוא שב, לבקשתו של אַרְג'וּנַה, וחוזר לדמותו המקורית דמוית האדם (מָאנוּשַׁםּ רֻוּפַּם). אין ספק כי אלה הם היבטים של האל ולא של אדם רגיל. מבין הממעיטים בערכו של קְרּישְׁנַּה, ישנם כאלה שנגועים ברעיונות אימפרסונליסטיים. כדי להוכיח שקְרּישְׁנַּה הוא אדם רגיל, הם מצטטים מהשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (3.29.21), אַהַם סַרְוֵשׁוּ בְּהֻוּתֵשׁוּ בְּהֻוּתָאתְמָאוַסְתְהיתַהּ סַדָא: "העליון נוכח בכל ישות חיה." במקום להקשיב לפרשנויותיהם הבלתי מוסמכות, עדיף כי נלמד פסוק זה מאָצָ'ארְיות וַיְשְׁנַּוים כגון גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי ווישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה. גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי מעיר ביחס לפסוק זה שקְרּישְׁנַּה מצוי, באמצעות התרחבותו המוחלטת כפַּרַמָאתְמָא, נשמת-העל, בכל הישויות, הנעות והנייחות. מכאן שדָבֵק טירון שסוגד לאַרְצָ'א-מֻוּרְתי, דמותו של האל במקדש, מבלי לחלוק כבוד לשאר ישויות החיים, סגידתו חסרת תועלת. דְבֵקיו של האל נחלקים לשלוש דרגות, והטירון מצוי בנחותה שבהן. הטירון מייחס חשיבות רבה יותר למֻוּרְתי שבמקדש מאשר לדְבֵקים אחרים. וישְׂוַנָאתְהַה צַ'קְרַוַרְתִי טְהָאקוּרַה מזהיר שיש לתקן גישה שכזו. על הדָבֵק לדעת כי מאחר שקְרּישְׁנַּה נוכח בלב כפַּרַמָאתְמָא, הרי שכל גוף מהווה משכן או מקדש לאלוהים; ממש כשם שמכבדים את מקדשו של אלוהים, יש לחלוק כבוד לכל גוף שבו מצוי הפַּרַמָאתְמָא. מכאן שאין להתעלם מאיש, והכול ראויים לכבוד. אימפרסונליסטים רבים פוסלים גם את הסגידה במקדש. אלה גורסים שאין להגביל את עצמנו לסגידה במקדש, שהרי אלוהים מצוי בכול. אולם מאחר שאלוהים מצוי בכול, מדוע שלא יימצא גם במֻוּרְתי שבמקדש? מלחמתם של האימפרסונליסטים והפרסונליסטים תימשך בוודאי לעד. מכל מקום, דָבֵק מושלם בתודעת קְרּישְׁנַּה יודע שקְרּישְׁנַּה הוא האישיות העליונה, ובו בזמן הוא שורה בכול. זה מאושש בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא. אף על פי שקְרּישְׁנַּה מצוי תמיד במשכנו העליון, גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה, הוא גם שורה בכל חלקי בריאתו, החומרית והרוחנית. זאת באמצעות גילויי אונו השונים.