יַתְהָאקָאשַׂה-סְתְהיתוֹ ניתְיַםּ וָאיוּהּ סַרְוַתְרַה-גוֹ מַהָאן תַתְהָא סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני מַת-סְתְהָאנִיתְי אוּפַּדְהָארַיַה
יַתְהָא—כפי ש-; אָקָאשַׂה-סְתְהיתַהּ—נמצאת בשמיים; ניתְיַם—תמיד; וָאיוּהּ—הרוח; סַרְוַתְרַה-גַהּ—נמצאת בכול מקום; מַהָאן—כבירה; תַתְהָא—כך; סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני—כל ישויות החיים; מַת-סְתְהָאני—נמצאות בי; איתי—כך; אוּפַּדְהָארַיַה—נסה להבין.
תרגום
דע כי יצורי הבריאה כולם מצויים בי, ממש כשם שהרוח העַזה, הנושבת בכל מקום, מצויה תמיד בשמיים.
אדם פשוט אינו מסוגל לתפוס למעשה כיצד הבריאה החומרית אדירת הממדים מצויה כולה באל. מכל מקום, האל נותן דוגמה שאמורה לסייע במידה כלשהי להבין זאת. השמיים הם אולי התופעה הגדולה ביותר בתחום תפיסתנו. בתוכם מהווה הרוח או האוויר את התופעה הגדולה ביותר. תנועת האוויר משפיעה על כלל התנועות בעולם. אולם למרות גדלותה, מצויה הרוח בשמיים ולא מחוצה להם. בדומה לכך, תופעות היקום קיימות כולן ברצונו של אלוהים, וכולן כפופות לרצון עליון זה. כפי שאנו מרבים לומר, אף לא גבעול עשב אחד נע ללא רצונו של האל. הכול נע אם כן ברצונו: הכול נברא ברצונו, הכול מתקיים והכול נכחד. ואף על פי כן הוא נבדל מהכול, ממש כשם שהשמיים נבדלים תמיד מתנועת הרוח. באוּפַּנישַׁדות נאמר, יַד-בְּהִישָׁא וָאתַהּ פַּוַתֵא: "הרוח נושבת מפחד מפני האל העליון." (תַיְתְתירִייַה אוּפַּנישַׁד 2.8.1) בבְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד (3.8.9) נאמר, אֵתַסְיַה וָא אַקְשַׁרַסְיַה פְּרַשָׂאסַנֵא גָארְגי סֻוּרְיַה-צַ'נְדְרַמַסַוּ וידְהְרּיתַוּ תישְׁטְהַתַהּ אֵתַסְיַה וָא אַקְשַׁרַסְיַה פְּרַשָׂאסַנֵא גָארְגי דְיָאוְ-אָפְּרּיתְהיוְיַוּ וידְהְרּיתַוּ תישְׁטְהַתַהּ. "השמש, הירח ושאר הכוכבים כולם נעים על פי צו עליון, בהשגחתו של האל האישי העליון." בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.52) נאמר: יַץ'-צַ'קְשׁוּר אֵשַׁה סַויתָא סַקַלַה-גְרַהָאנָּאםּ רָאגָ'א סַמַסְתַה-סוּרַה-מֻוּרְתיר אַשֵׂשַׁה-תֵגָ'אהּ יַסְיָאגְ'נַֿיָא בְּהְרַמַתי סַמְבְּהְרּיתַה-קָאלַה-צַ'קְרוֹ גווֹינְדַם אָדי-פּוּרוּשַׁםּ תַם אַהַםּ בְּהַגָ'אמי זהו תיאור תנועת השמש. נאמר שהשמש נחשבת לאחת מעיניו של האל. אוניה אדירים ובכוחה להפיץ אור וחום. ואף על פי כן היא נעה במסלולה, לרצונו העליון של גוֹוינְדַה. מהספרות הוֵדית מתברר שעולם התופעות החומרי, שנראה אדיר ומופלא, נתון כולו לשליטתו של האל. פסוקים מאוחרים יותר בפרק זה עוד יוסיפו ויסבירו זאת.