אידַםּ תוּ תֵא גוּהְיַה-תַמַםּ פְּרַוַקְשְׁיָאמְי אַנַסֻוּיַוֵא גְ'נָֿאנַםּ ויגְ'נָֿאנַה-סַהיתַםּ יַג' גְ'נָֿאתְוָא מוֹקְשְׁיַסֵא 'שׂוּבְּהָאת
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה—האל אמר; אידַם—הזה; תוּ—אבל; תֵא—לך; גוּהְיַה-תַמַם—הכמוס ביותר; פְּרַוַקְשְׁיָאמי—אומר; אַנַסֻוּיַוֵא—לזה שאינו מקנא; גְ'נָֿאנַם—ידע; ויגְ'נָֿאנַה—הבנה; סַהיתַם—יחד עם; יַת—שאותו; גְ'נָֿאתְוָא—ביודעך; מוֹקְשְׁיַסֵא—תשתחרר; אַשׂוּבְּהָאת—ממצוקות הקיום החומרי.
תרגום
האל אמר: אַרְג'וּנַה יקירי, כיוון שאינך מקנא בי לעולם, אעניק לך את הידע וההבנה הכמוסים ביותר, וביודעך זאת, יפוגו מצוקות קיומך החומרי כולן.
כשמוסיף הדָבֵק ושומע על אודות קְרּישְׁנַּה, גדלה הבנתו. תהליך השמיעה מומלץ בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם: "בשורותיו של האל הן רבות עוצמה. עוצמה זו נחווית בשעה שנושאים הקשורים באלוהים נידונים בקרב דְבֵקים." מכל מקום, דבר זה נבצר משכלתנים ספקולטיביים או מלומדים אקדמאים, שהרי זהו ידע שמבוסס על הארה פנימית. הדְבֵקים עוסקים בשירותו של האל העליון תמיד. האל מבין את הלך רוחה ורצינותה של הנשמה המסוימת אשר עוסקת בתודעת קְרּישְׁנַּה, ומעניק לה את התבונה הדרושה להבנת המדע עליו, בחברת דְבֵקים. בשיחה על קְרּישְׁנַּה טמונה עוצמה רבה, ומי שזכה בחברתם של דְבֵקים ומנסה להפנים ידע זה, אין ספק כי יוסיף ויתקדם לעבר הגשמה רוחנית. שְׂרִי קְרּישְׁנַּה מתאר בפרק התשיעי נושאים כמוסים אף יותר ממה שתיאר עד כה. זאת כדי לעודד את אַרְג'וּנַה להוסיף ולהתקדם בשירותו. ראשיתה של הגִיתָא, הפרק הראשון, מהווה כעין מבוא לשאר הספר; הידע הרוחני שמתואר בפרק השני והשלישי נחשב לידע כמוס. הנושאים שנידונים בפרק השביעי והשמיני נוגעים בשירות מסור, ומאחר שהם מקנים הארה בתודעת קְרּישְׁנַּה, הם נקראים כמוסים יותר. הנושאים המתוארים בפרק התשיעי נוגעים למסירות טהורה, ומשום כך נחשב הפרק לכמוס מכול. רק טבעי שמי שמבוסס בידע הכמוס ביותר על אודות קְרּישְׁנַּה שרוי בנשגב; מכאן שהוא פטור ממכאובים חומריים גם בעודו בעולם החומרי. בבְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ נאמר שמי שניחן ברצון כן לשרת את האל באהבה ובמסירות, גם אם עדיין מותנה לקיום החומרי, יש לראותו כבן חורין. גם בפרק העשירי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא נמצא שמי שכזהו עיסוקו, הוא בן חורין. לפסוק הראשון ישנה חשיבות מיוחדת. המילים אידַםּ גְ'נָֿאנַם ("ידע זה"), מתייחסות לשירות מסור, אשר מורכב מתשע פעולות שונות: שמיעה, זמרה, זכירה, שירות, סגידה, תפילה, ציות, ידידות והתמסרות מוחלטת. תרגולם של תשעה היסודות הללו של השירות המסור מרומם בהדרגה לתודעה רוחנית, תודעת קְרּישְׁנַּה. רק מי שהתנקה מטומאה חומרית מסוגל להבין את המדע של קְרּישְׁנַּה. לא די להבין שישות החיים אינה חומרית. זו אמנם ראשיתה של הבנה רוחנית, אלא שיש להבין גם את ההבדל שבין פעולותיו של הגוף למעשיו הרוחניים של מי שמבין שאינו הגוף. בפרק השביעי דנו בשפעת אונו של אישיות אלוה, באנרגיות השונות שלו, בטבע הנחות והעילי ובעולם התופעות החומרי כולו. עתה, בפרק התשיעי, יתוארו עוד יותר תהילותיו של האל. גם המילה הסנסקריטית אַנַסֻוּיַוֵא היא רבת משמעות בפסוק זה. המפרשים, גם המשכילים והמלומדים שביניהם, מקנאים לרוב בקְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון. אפילו המלומדים ביותר אינם מדייקים בכתיבתם. מאחר שהם מקנאים בקְרּישְׁנַּה, הרי שביאוריהם חסרי תועלת. רק ביאוריהם של הדְבֵקים הם מוסמכים. מי שמקנא אינו מסוגל להסביר את הבְּהַגַוַד-גִיתָא או ללמד ידע מושלם על אודות קְרּישְׁנַּה. רק הסכל יבקר את אופיו של קְרּישְׁנַּה מבלי להכירו. לכן יש להימנע ולהישמר מפני פרשנויות שכאלה. מי שמבין שקְרּישְׁנַּה הוא האל האישי העליון, האישיות הנשגבת והטהורה, ידע להפיק תועלת רבה מפרקים אלה.