תַפָּאמְי אַהַם אַהַםּ וַרְשַׁםּ ניגְרּיהְנָּאמְי אוּתְסְרּיגָ'אמי צַ'ה אַמְרּיתַםּ צַ'יְוַה מְרּיתְיוּשׂ צַ'ה סַד אַסַץ' צָ'אהַם אַרְג'וּנַה
תַפָּאמי—מחמם; אַהַם—אני; אַהַם—אני; וַרְשַׁם—את הגשם; ניגְרּיהְנָּאמי—עוצר; אוּתְסְרּיגָ'אמי—משחרר; צַ'ה—ו-; אַמְרּיתַם—אלמוות; צַ'ה—גם; אֵוַה—אכן; מְרּיתְיוּהּ—מוות; צַ'ה—ו-; סַת—רוח; אַסַת—חומר; צַ'ה—ו-; אַהַם—אני; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה, אני הוא מספק החום ואני עוצר הגשם וממטירו. אני האלמוות, ואני גם התגלמות המוות. הרוחני והחומרי, שניהם מצויים בי.
קְרּישְׁנַּה מפזר חום ואור באמצעות אוניו השונים — החשמל והשמש. בעונת הקיץ הוא עוצר את הגשמים מלרדת, ובעונת הגשמים הוא ממטיר אותם בשפע. קְרּישְׁנַּה הוא אותה אנרגיה שמקיימת אותנו ומאריכה את תוחלת חיינו. הוא גם פוגש אותנו בסוף כמוות. מניתוח אוניו השונים נסיק כי ההבדל שבין חומר לרוח לא קיים עבורו. במילים אחרות, הוא שניהם — חומר ורוח. מי שמתקדם בתודעת קְרּישְׁנַּה אינו עושה עוד הבחנות שכאלה. הוא רואה רק את קְרּישְׁנַּה בכול. מאחר שקְרּישְׁנַּה הוא גם חומר וגם רוח, הרי שדמות היקום הענקית, אשר מורכבת מכלל התופעות החומריות, גם היא קְרּישְׁנַּה. עלילותיו בוְרּינְדָאוַנַה כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה בעל שתי הידיים המנגן בחליל, הן עלילותיו בהיבטו האישי העליון.