אוּדְדְהַרֵד אָתְמַנָאתְמָאנַםּ נָאתְמָאנַם אַוַסָאדַיֵת אָתְמַיְוַה הְי אָתְמַנוֹ בַּנְדְהוּר אָתְמַיְוַה ריפּוּר אָתְמַנַהּ
אוּדְדְהַרֵת—על האדם לגאול; אָתְמַנָא—באמצעות המיינד; אָתְמָאנַם—את הנשמה המותנית; נַה—לעולם לא; אָתְמָאנַם—את הנשמה המותנית; אַוַסָאדַיֵת—לדרדר; אָתְמָא—המיינד; אֵוַה—בוודאי; הי—אכן; אָתְמַנַהּ—של הנשמה המותנית; בַּנְדְהוּהּ—ידיד; אָתְמָא—המיינד; אֵוַה—אכן; ריפּוּהּ—אויב; אָתְמַנַהּ—של הנשמה המותנית.
תרגום
על האדם לגאול עצמו בעזרת המיינד ולא לדרדרו. המיינד הוא ידיד הנשמה המותנית, כמו גם אויבה.
המילה אָתְמָא מציינת גוף, מיינד (נפש) ונשמה — בהתאם לנסיבות. בשיטת היוגה חשובים במיוחד המיינד והנשמה המותנית. מאחר שתרגול היוגה מתמקד במיינד, הרי שאָתְמָא מתייחסת כאן למיינד. תכלית היוגה לשלוט במיינד ולנתקו ממשיכה למושאי החושים. מודגש כאן הצורך לאמן את המיינד כדי לגאול את הנשמה המותנית ממצולות הבערות. הכול בעולם החומרי נתונים להשפעת המיינד והחושים. למעשה, הסתבכותה של הנשמה הטהורה בעולם החומרי נובעת ממעורבותו של המיינד עם העצמי הכוזב שמתאווה לשלוט בטבע החומרי. לכן צריך לאמן את המיינד שלא להימשך אחר הברק הכוזב של הטבע החומרי; כי רק כך יכולה הנשמה המותנית להינצל. אל למשיכה למושאי החושים לדרדרנו. ככל שמשיכה זו רבה יותר, כך רבה גם הסתבכותנו בקיום החומרי. מיקוד המיינד בתודעת קְרּישְׁנַּה מתמדת מהווה את הדרך היעילה ביותר להשתחררות מכבלים אלה. המילה הי משמשת כדי להדגיש עניין זה, כלומר, שחייבים לעשות את זה. נאמר גם: מַנַה אֵוַה מַנוּשְׁיָאנָּאםּ קָארַנַּםּ בַּנְדְהַה-מוֹקְשַׁיוֹהּ בַּנְדְהָאיַה וישַׁיָאסַנְֹגוֹ מוּקְתְיַי נירְוישַׁיַםּ מַנַהּ "המיינד הוא סיבת שעבודו של האדם כמו גם סיבת גאולתו. מיינד שקוע במושאי החושים הוא סיבת השעבוד, בעוד שמיינד שהתנתק מאלה, הוא סיבת הגאולה." (אַמְרּיתַה-בּינְדוּ אוּפַּנישַׁד 2) מכאן שמיינד שממוקד תמיד בתודעת קְרישְׁנַה הוא מקור לגאולה העליונה.