בהגווד גיטה - 6.29

היוגי שמודע לקְרּישְׁנַּה הוא הרואה המושלם. זאת משום שהוא רואה את קְרּישְׁנַּה, העליון, מצוי בלב כול כנשמת-העל (פַּרַמָאתְמָא). אִישְׂוַרַהּ סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאםּ הְרּידדֵשֵׂא 'רְג'וּנַה תישְׁטְהַתי. האל מצוי בהיבט הפַּרַמָאתְמָא שלו בליבו של כלב כמו בליבו של בְּרָאהְמַנַּה. היוגי המושלם יודע שהאל הוא נשגב לעד; אין לגוף החומרי שבו הוא מצוי, בין שהוא של כלב ובין שהוא של בְּרָאהְמַנַּה, כל השפרקפעה עליו. זוהי הניטרליות העילאית שלו. הנשמה הייחודית מצויה אמנם בלבה הייחודי, אולם אינה מצויה בלבבות כולם. זהו ההבדל שבינה ובין נשמת-העל. מי שאינו מתרגל יוגה הלכה למעשה לא רואה בבהירות כזו. לעומת זאת, מי שמודע לקְרּישְׁנַּה רואה את קְרּישְׁנַּה בלב המאמין כמו בלב הלא מאמין. זה מאושש בסְמְרּיתי: אָתַתַתְוָאץ' צַ'ה מָאתְרּיתְוָאץ' צַ'ה אָתְמָא הי פַּרַמוֹ הַריהּ. האל הוא מקור כל הישויות, ומכאן שהוא כמו אִמם ומקיימם. וממש כשם שאֵם שווה ביחסה לילדיה כולם, כך גם האב העליון (או האם). ואכן, נשמת-העל מתלווה לכל ישות חיה. גם מבחינה חיצונית מצויה ישות החיים בתוך אונו של האל. בפרק השביעי יוסבר שלאל שני אונים עיקריים — הרוחני (העילי) והחומרי (הנחות). ישות החיים משתייכת אמנם לאון העילי, אלא שהיא מותנית לאון הנחות; אולם בכל מקרה היא מצויה באונו של האל; ישויות החיים כולן מצויות בו בדרך כלשהי. ראייתו השווה של היוגי מקורה בהבנה שישויות החיים הן משרתות של אלוהים תמיד, גם בשעה שהן סבוכות במצבים שונים כתוצאה ממעשיהן התועלתניים בעבר. בעודן באנרגיה החומרית, הריהן משרתות את החושים החומריים; ובשעה שהן שרויות באנרגיה הרוחנית, הן משרתות את האל במישרין. מכאן שבכל מקרה הן משרתות את אלוהים. ראייה שווה שכזו מגיעה לשלמותה אצל אדם מודע לקְרּישְׁנַּה.