בהגווד גיטה - 6.18

יַדָא וינייַתַםּ צ'יתְתַם  אָתְמַנְי אֵוָאוַתישְׁטְהַתֵא ניסְפְּרּיהַהּ סַרְוַה-קָאמֵבְּהְיוֹ  יוּקְתַה איתְי אוּצְ'יַתֵא תַדָא

יַדָא—כאשר; וינייַתַם—מרוסן; צ'יתְתַם—המיינד ופעילויותיו; אָתְמַני—בנשגב; אֵוַה—אכן; אַוַתישְׁטְהַתֵא—מתייצב; ניסְפְּרּיהַהּ—ללא תשוקה; סַרְוַה—לכול; קָאמֵבְּהְיַהּ—עינוג חושים חומרי; יוּקְתַהּ—מבוסס היטב ביוגה; איתי—כך; אוּצְ'יַתֵא—נאמר עליו; תַדָא—אז.

תרגום

יוגי שבאמצעות תרגול יוגה מטיל משמעת על פעילות המיינד ומתעלה לנשגב — בהיותו משוחרר מכל תשוקה חומרית — נאמר עליו שהתבסס היטב ביוגה.

התעמקות

מעשיו של היוגי נבדלים מאלה של אדם רגיל בכך שהוא נטול תשוקות חומריות — שבהן התשוקה המינית היא הראשית. היוגי המושלם שולט כליל בפעילות המיינד, ואינו נטרד עוד מתשוקות חומריות, על שלל סוגיהן. שלמות שכזו הופכת מוכנית לנחלתו של מי שמודע לקְרּישְׁנַּה. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (9.4.18-20) נאמר : סַה וַי מַנַהּ קְרּישְׁנַּה-פַּדָארַוינְדַיוֹר   וַצָ'אמְּסי וַיְקוּנְּטְהַה-גוּנָּאנוּוַרְנַּנֵא קַרַוּ הַרֵר מַנְדירַה-מָארְגַ'נָאדישׁוּ   שְׂרוּתיםּ צַ'קָארָאצְ'יוּתַה-סַת-קַתְהוֹדַיֵא מוּקוּנְדַה-לינְֹגָאלַיַה-דַרְשַׂנֵא דְרּישַׂוּ   תַד-בְּהְרּיתְיַה-גָאתְרַה-סְפַּרְשֵׂא 'נְֹגַה-סַנְֹגַמַם גְהְרָאנַּםּ צַ'ה תַת-פָּאדַה-סַרוֹגַ'ה-סַוּרַבְּהֵא   שְׂרִימַת-תוּלַסְיָא רַסַנָאםּ תַד-אַרְפּיתֵא פָּאדַוּ הַרֵהּ קְשֵׁתְרַה-פַּדָאנוּסַרְפַּנֵּא   שׂירוֹ הְרּישִׁיקֵשַׂה-פַּדָאבְּהיוַנְדַנֵא קָאמַםּ צַ'ה דָאסְיֵא נַה תוּ קָאמַה-קָאמְיַיָא   יַתְהוֹתְתַמַה-שְׂלוֹקַה-גַ'נָאשְׂרַיָא רַתיהּ "המלך אַמְבַּרִישַׁה מיקד תחילה את מחשבתו בכפות רגלי הלוטוס של קְרּישְׁנַּה, ואז, בזה אחר זה, העסיק את מילותיו בתיאור מעלותיו הנשגבות, את ידיו בניקיון מקדשו, את אוזניו בשמיעה על אודות מעשיו, את עיניו בראיית דמותו הנשגבת, את גופו בנגיעה בגופם של הדְבֵקים, את חוש הריח בהרחת ניחוח הפרחים שהוגשו לו, את לשונו בטעימת עלי תוּלַסִי שהוגשו לכפות רגלי הלוטוס שלו, את רגליו בהליכה לאתרי עלייה לרגל ולמקדשים של אלוהים, את ראשו בהשתחוות לפניו, ואת תשוקותיו בביצוע משימתו. פעולות אלה כולן נשגבות ומתאימות לדָבֵק טהור." אף שהשלב הנשגב הזה הוא בלתי נתפס עבור חסידי הנתיב האימפרסונליסטי, עבור אדם מודע לקְרּישְׁנַּה הוא קל ומעשי. זה מוּכח בתיאור הנזכר לעיל על מעשיו של מַהָארָאגַ'ה אַמְבַּרִישַׁה. רק על ידי מיקוד המיינד בכפות רגלי הלוטוס של האל מתוך זכירה מתמדת, הופכת פעילות נשגבת שכזו למעשית. הפעולות הללו בשירות מסור לאל נקראות אַרְצַ'נַה, כלומר העסקת החושים כולם בשירותו של האל. החושים והמיינד זקוקים לתעסוקה; התאפקות או הימנעות אינן מעשיות. מכאן שפעילות נשגבת כנזכר לעיל מהווה עבור כלל האנשים — ובייחוד עבור מי שאינם בשלב הפרישות — את התהליך המושלם להשגת הנשגב, שנקרא בבְּהַגַוַד-גִיתָא יוּקְתַה.