בהגווד גיטה - 6.1

האל מסביר בפרק הזה שתהליך היוגה בן שמונה השלבים מהווה אמצעי לשליטה במיינד ובחושים. מכל מקום, זו שיטה קשה מדי לרוב הציבור, בייחוד בעידן קַלי. האל אמנם מורה על שיטה זו, אולם מדגיש שתהליך הקַרְמַה-יוֹגה, פעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה, עדיף. הכול בעולם פועלים לקיום משפחתם וקנייניהם; ללא ציפייה לטובת הנאה כלשהי או לעינוג חושים — מצומצם או מורחב — איש לא היה פועל. אולם שלמות מתבטאת בפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה, ולא בניסיון ליהנות מפירות העמל. מאחר שישויות החיים במהותן הן חלקיקים של העליון, חובתן לפעול בתודעת קְרּישְׁנַּה. איברי הגוף פועלים לסיפוק הגוף השלם; הם אינם מחפשים סיפוק אישי, אלא את סיפוקו של השלם. כמותם גם ישות החיים אמורה לפעול לסיפוקו של השלם, ולא לסיפוקה האישי. כך היא הופכת לסַנְנְיָאסִי או ליוגי מושלם. סַנְנְיָאסִים סוברים לעתים שהם פטורים מכל חובה חומרית, וחדלים משום כך מביצוע אַגְניהוֹתְרַה יַגְ'נֿות (הקרבות אש). אלא שלמעשה הם מוּנעים על ידי טובת הנאה, שהרי מטרתם להיטמע בבְּרַהְמַן הבלתי אישי. תשוקה זו נעלה אולי מתשוקות חומריות אחרות, אולם אינה פטורה ממניעים אישיים. גם היוגי המיסטי, שמתרגל את שיטת היוגה בעיניים עצומות למחצה וחדל מכל פעילות חומרית — אף הוא מבקש סיפוק אישי כלשהו. רק אדם מודע לקְרּישְׁנַּה פועל לסיפוקו של השלם, ללא כל מניע אנוכי. הוא אינו מחפש סיפוק לעצמו, ומודד את הצלחתו לפי שביעות רצונו של קְרּישְׁנַּה. מכאן שהוא הסַנְנְיָאסִי או היוגי המושלם. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה, שמהווה את ההתגלמות העליונה של שלמות הנזירות, מתפלל: נַה דְהַנַםּ נַה גַ'נַםּ נַה סוּנְדַרִיםּ קַויתָאםּ וָא גַ'גַד-אִישַׂה קָאמַיֵא מַמַה גַ'נְמַני גַ'נְמַנִישְׂוַרֵא בְּהַוַתָאד בְּהַקְתיר אַהַיְתוּקִי תְוַיי "הו אל כול יכול, איני מבקש לצבור ממון, איני מתאווה להתענג על נשים יפות, גם איני חפץ בשום מספר של חסידים. רצוני רק לזכות בחסדך נטול הסיבה, ולעסוק בשירותך המסור לידה אחר לידה."