ג'יתָאתְמַנַהּ פְּרַשָׂאנְתַסְיַה פַּרַמָאתְמָא סַמָאהיתַהּ שִׂיתוֹשְׁנַּה-סוּקְהַה-דוּהְּקְהֵשׁוּ תַתְהָא מָאנָאפַּמָאנַיוֹהּ
ג'יתַה-אָתְמַנַהּ—עבור מי שגבר על המיינד שלו; פְּרַשָׂאנְתַסְיַה—עבור מי שהשיג שלווה על ידי שליטה כזו במיינד; פַּרַמַה-אָתְמָא—נשמת-העל; סַמָאהיתַהּ—מושג לגמרי; שִׂיתַה—בקור; אוּשְׁנַּה—בחום; סוּקְהַה—בשמחה; דוּהְּקְהֵשׁוּ—ובצער; תַתְהָא—גם; מָאנַה—בכבוד; אַפַּמָאנַיוֹהּ—ובקלון.
תרגום
מי שגבר על המיינד נוכח בנשמת-העל. זאת כיוון שהשיג שלווה. לאדם שכזה — שמחה וצער, חום וקור, כבוד וקלון — הכול היינו הך.
למעשה, כל ישות חיה אמורה לציית לתכתיביו של האל, שיושב בלבה כפַּרַמָאתְמָא. אולם כאשר המיינד נוטה אחר האון החיצוני המשלה, היא מסתבכת בפעילות חומרית. מכאן שמי שמצליח לשלוט במיינד באמצעות אחת משיטות היוגה כמו השיג את יעדו. הכול נאלצים לציית לתכתיב מגבוה. לכן, מי שממקד את המיינד בטבע העילי, הרי שיציית לתכתיביו של העליון. על המיינד להכיר בהכוונה גבוהה כלשהי ולמלא אותה. שליטה במיינד מניבה מוכנית ציות להוראותיו של הפַּרַמָאתְמָא, נשמת-העל. מי שמודע לקְרּישְׁנַּה מתעלה באחת לעמדה נשגבת שכזו, ואינו מושפע עוד משניות הקיום החומרי, כלומר, שמחה וצער, קור וחום, וכו'. זה למעשה מצב של סַמָאדְהי, כלומר השתקעות בעליון.