יוֹגִי יוּנְֿגִ'יתַה סַתַתַם אָתְמָאנַםּ רַהַסי סְתְהיתַהּ אֵקָאקִי יַתַה-צ'יתְתָאתְמָא נירָאשִׂיר אַפַּריגְרַהַהּ
יוֹגִי—החותר לנשגב; יוּנְֿגִ'יתַה—עליו להיות מרוכז בתודעת קְרּישְׁנַּה; סַתַתַם—תמיד; אָתְמָאנַם—את עצמו (באמצעות גופו, מחשבתו ועצמו); רַהַסי—במקום מבודד; סְתְהיתַהּ—בהיותו מצוי; אֵקָאקִי—לבדו; יַתַה-צ'יתְתַה-אָתְמָא—תמיד זהיר במחשבתו; נירָאשִׂיהּ—מבלי להימשך לשום דבר אחר; אַפַּריגְרַהַהּ—חופשי מתחושת בעלות.
תרגום
על החותר לנשגב להעסיק תמיד את גופו, מחשבתו ועצמיותו בפעילות שקשורה לעליון. עליו לחיות בפרישות, במקום מבודד ולהקפיד למשול במחשבתו. עליו גם להשתחרר מכל תשוקה ותחושת בעלות.
קְרּישְׁנַּה מובן בשלוש רמות — בְּרַהְמַן, פַּרַמָאתְמָא, והאל האישי. תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה בקצרה, עיסוק מתמיד בשירות אוהב ונשגב לאל. אולם מי שקשורים לבְּרַהְמַן הבלתי אישי ולנשמת-העל המקומי מודעים באופן חלקי לקְרּישְׁנַּה, שהרי הבְּרַהְמַן הבלתי אישי הוא קרינתו הרוחנית של קְרּישְׁנַּה ונשמת-העל הוא התרחבותו החלקית, השורה בכול. האימפרסונליסט והיוגי שהוגה בנשמת-העל, גם הם מודעים לקְרּישְׁנַּה, אך בעקיפין. מכל מקום, מי שמודע לקְרּישְׁנַּה במישרין הוא הנעלה מכל יודעי הנשגב, שהרי הוא יודע גם את היבטי הבְּרַהְמַן והפַּרַמָאתְמָא. הוא יודע את האמת המוחלטת בשלמותה, בעוד שהאימפרסונליסט והיוגי מודעים לקְרּישְׁנַּה רק באופן חלקי. מכל מקום, כל אלה מודרכים כאן להתמיד ולעסוק בנתיבם. זאת כדי שבמוקדם או במאוחר יוכלו להשיג את השלמות העליונה. חובתו הראשונה של היוגי היא לשמור את המיינד ממוקד בקְרּישְׁנַּה תמיד; עליו לחשוב עליו תמיד, ואף לרגע לא לשוכחו. התמקדות המיינד בעליון נקראת סַמָאדְהי, טראנס. התמקדות כזו כרוכה בהתבודדות ובהישמרות מהפרעותיהם של גורמים חיצוניים. צריך גם להקפיד ולקבל רק את הרצוי, ולדחות כל תנאי בלתי רצוי שעלול לחבל בהתקדמות הרוחנית. על המתרגל להימנע בהחלטיות מושלמת מכל תשוקה לדברים חומריים מיותרים שמסבכים בתחושת בעלות. השלמויות הללו ואמצעי הזהירות — אלה מתבצעים בשלמות אצל מי שמודע לקְרּישְׁנַּה; מאחר שתודעת קְרּישְׁנַּה ישירה פירושה ויתור והקרבה, הרי שהסיכוי לרכושנות חומרית הוא קטן מאוד. שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מצביע על מאפייניה של תודעת קְרּישְׁנַּה: אַנָאסַקְתַסְיַה וישַׁיָאן יַתְהָארְהַם אוּפַּיוּנְֿגַ'תַהּ נירְבַּנְדְהַהּ קְרּישְׁנַּה-סַמְבַּנְדְהֵא יוּקְתַםּ וַיְרָאגְיַם אוּצְ'יַתֵא פְּרָאפַּנְֿצ'יקַתַיָא בּוּדְדְהְיָא הַרי-סַמְבַּנְדְהי-וַסְתוּנַהּ מוּמוּקְשׁוּבְּהיהּ פַּריתְיָאגוֹ וַיְרָאגְיַםּ פְּהַלְגוּ קַתְהְיַתֵא "מי שאינו קשור לדבר, ובו בזמן נכון לקבל כל דבר שקשור לקְרּישְׁנַּה, הרי שהתעלה באמת מעל לרכושנות. לעומת זאת, מי שדוחה הכול, מבלי להבין כיצד זה מתקשר לקְרּישְׁנַּה, הרי שפרישותו אינה מושלמת." (בְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ 1.2.255-256) מי שמודע לקְרּישְׁנַּה יודע שהכול שייך לקְרּישְׁנַּה. משום כך, הריהו פטור מרכושנות אישית, ואינו משתוקק לדבר לעצמו. הוא יודע לקבל דברים מועילים לתודעת קְרּישְׁנַּה, ולדחות את הבלתי מועילים. הוא שרוי בנשגב ונבדל מדברים חומריים, ותמיד לבדו; הוא אינו מתרועע עם מי שאינם מודעים לקְרּישְׁנַּה. מכאן שאדם בתודעת קְרּישְׁנַּה הוא היוגי המושלם.