יוֹ מָאםּ פַּשְׂיַתי סַרְוַתְרַה סַרְוַםּ צַ'ה מַיי פַּשְׂיַתי תַסְיָאהַםּ נַה פְּרַנַּשְׂיָאמי סַה צַ'ה מֵא נַה פְּרַנַּשְׂיַתי
יַהּ—מי ש-; מָאם—אותי; פַּשְׂיַתי—רואה; סַרְוַתְרַה—בכל מקום; סַרְוַם—את הכול; צַ'ה—ו-; מַיי—בי; פַּשְׂיַתי—רואה; תַסְיַה—לו; אַהַם—אני; נַה—איני; פְּרַנַּשְׂיָאמי—אובד; סַהּ—הוא; צַ'ה—גם; מֵא—לי; נַה—אינו; פְּרַנַּשְׂיַתי—אובד.
תרגום
לעולם איני אובד למי שרואה אותי בכול, ורואה הכול בי. גם הוא לעולם אינו אובד לי.
מי שמודע לקְרּישְׁנַּה רואה את קְרּישְׁנַּה בכול, ואת הכול בקְרּישְׁנַּה. אף שהוא רואה את תופעותיו השונות של הטבע החומרי, הוא מודע בכל אלה לקְרּישְׁנַּה, ויודע שכל זה הוא גילוי אונו של קְרּישְׁנַּה. דבר לא יכול להתקיים ללא קְרּישְׁנַּה, וקְרּישְׁנַּה הוא אדון הכול — זהו עיקרון היסוד של תודעת קְרּישְׁנַּה. תודעת קְרּישְׁנַּה פירושה פיתוח אהבה לקְרּישְׁנַּה — הנעלה אף מגאולה מחומר. בשלב זה, שמעבר להבנת העצמי הרוחני אפילו, הדָבֵק כמו מתאחד עם קְרּישְׁנַּה, במובן זה שקְרּישְׁנַּה נהיה עבורו הכול והוא מלא כולו באהבה אליו. מאחר שבשלב זה נוצרים יחסי קרבה בין האל לדָבֵק, הרי שדָבֵק כזה אינו אובד עוד לעולם והאל אינו חורג משדה ראייתו לעולם. היטמעות בקְרּישְׁנַּה פירושה התאבדות רוחנית, ודָבֵק אינו נכון להסתכן בזה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.38) נאמר: פְּרֵמָאנְֿגַ'נַה-צְ'צְ'הוּריתַה-בְּהַקְתי-וילוֹצַ'נֵנַה סַנְתַהּ סַדַיְוַה הְרּידַיֵשׁוּ וילוֹקַיַנְתי יַםּ שְׂיָאמַסוּנְדַרַם אַצ'ינְתְיַה-גוּנַּה-סְוַרֻוּפַּםּ גוֹוינְדַם אָדי-פּוּרוּשַׁםּ תַם אַהַםּ בְּהַגָ'אמי "אני סוגד לגוֹוינְדַה, האל הבראשיתי, אשר נגלה תמיד לאותו דָבֵק שעיניו מצוֹעפות בדוֹק של אהבה. הוא נגלה בליבו של הדָבֵק בדמותו הנצחית כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה." בשלב זה, קְרּישְׁנַּה אינו נעלם עוד לעולם מעיניו של הדָבֵק, והדָבֵק גם הוא אינו מרפה מקְרּישְׁנַּה. זה נכון גם לגבי יוגי שרואה את האל כפַּרַמָאתְמָא בתוך הלב. היוגי הופך אז לדָבֵק טהור ולא יכול עוד לחיות לרגע מבלי לראות את האל שבתוכו.