שַׂנַיְהּ שַׂנַיְר אוּפַּרַמֵד בּוּדְדְהְיָא דְהְרּיתי-גְרּיהִיתַיָא אָתְמַה-סַמְּסְתְהַםּ מַנַהּ קְרּיתְוָא נַה קינְֿצ'יד אַפּי צ'ינְתַיֵת
שַׂנַיְהּ—בהדרגה; שַׂנַיְהּ—צעד אחר צעד; אוּפַּרַמֵת—על האדם לעצור; בּוּדְדְהְיָא—באמצעות התבונה; דְהְרּיתי-גְרּיהִיתַיָא—הנתמכת באמונה; אָתְמַה-סַמְּסְתְהַם—שרוי בנשגב; מַנַהּ—מיינד; קְרּיתְוָא—בעשותו; נַה—לא; קינְֿצ'ית—משהו; אַפּי—אפילו; צ'ינְתַיֵת—עליו לחשוב.
תרגום
בעזרת תבונה שנתמכת באמונה שלמה חייב האדם להתקדם בהדרגה, צעד אחר צעד, אלֵי טראנס. במצב זה על המיינד להתמקד בעצמי העילאי בלבד, מבלי לחשוב על דבר זולת זה.
באמונה שלמה ובתבונה צריך האדם לחדול בהדרגה מכל פעילות חושית. זה נקרא פְּרַתְיָאהָארַה. המיינד, שנשלט על ידי אמונה, הגוּת והימנעות מפעילות חושית, מתייצב אז בטראנס, סַמָאדְהי. במצב זה הסכנה לשוב ולהיצמד לתפיסת חיים חומרית לא קיימת עוד. במילים אחרות, מי שמצוי בגוף חומרי נאלץ לבוא במגע עם חומר, אלא שאינו צריך לחשוב על עינוג חושים. אל לו לחשוב על שום עינוג, לבד מתענוגו של העצמי העליון. תרגול תודעת קְרּישְׁנַּה מרומם למצב זה בקלות רבה.