סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני קַוּנְתֵיַה פְּרַקְרּיתיםּ יָאנְתי מָאמיקָאם קַלְפַּה-קְשַׁיֵא פּוּנַס תָאני קַלְפָּאדַוּ ויסְרּיגָ'אמְי אַהַם
סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני—כל היצורים הנבראים; קַוּנְתֵיַה—הו בן-קוּנְתִי; פְּרַקְרּיתים—אל הטבע; יָאנְתי—נכנסים; מָאמיקָאם—שלי; קַלְפַּה-קְשַׁיֵא—בסוף העידן; פּוּנַהּ—שוב; תָאני—אותם; קַלְפַּה-אָדַוּ—בתחילת העידן; ויסְרּיגָ'אמי—אני יוצר; אַהַם—אני.
תרגום
הו בן-קוּנְתִי, עם קץ העידן נכנסות כל התופעות החומריות אל הווייתי, ועם ראשיתו של עידן נוסף, בעזרת אוני אני שב ובוראן.
בריאת עולם התופעות החומרי, קיומו וכיליונו תלויים כליל ברצונו העליון של אישיות-אלוה. "בקץ העידן" פירושו עם מותו של בְּרַהְמָא. בְּרַהְמָא חי מאה שנים, ויום אחד שלו נאמד ב-4,300,000,000 שנים ארציות. משך לילו זהה. חודשו מורכב משלושים ימים ולילות כאלה, ושנתו היא בת שנים-עשר חודשים. חורבן היקום או כיליונו מתחולל לאחר מאה שנים שכאלה, עם מותו של בְּרַהְמָא. פירושו של דבר שאותה אנרגיה שנגלית בידי האל שבה ומתכנסת בתוכו. ואז, בשעת הצורך, שב האל ומגלה ברצונו את היקום. בַּהוּ סְיָאם: "אף שאני אחד, אני אהפוך לרבים." זוהי הגרסה הוֵדית (צְ'הָאנְדוֹגְיַה אוּפַּנישַׁד 6.2.3). הוא מתרחב באנרגיה החומרית, ובריאת היקום שבה ומתחוללת.