סַנְנְיָאסַםּ קַרְמַנָּאםּ קְרּישְׁנַּה פּוּנַר יוֹגַםּ צַ'ה שַׂמְּסַסי יַץ' צְ'הְרֵיַה אֵתַיוֹר אֵקַםּ תַן מֵא בְּרֻוּהי סוּ-נישְׂצ'יתַם
אַרְג'וּנַהּ אוּוָאצַ'ה—אַרְג'וּנַה אמר; סַנְנְיָאסַם—פרישות; קַרְמַנָּאם—מפעילויות; קְרּישְׁנַּה—הו קְרּישְׁנַּה; פּוּנַהּ—שוב; יוֹגַם—שירות מסור; צַ'ה—גם; שַׂמְּסַסי—אתה מהלל; יַת—זה שהוא; שְׂרֵיַהּ—מועיל יותר; אֵתַיוֹהּ—מבין השניים; אֵקַם—האחד; תַת—אותו; מֵא—לי; בְּרֻוּהי—אמור; סוּ-נישְׂצ'יתַם—בבירור.
תרגום
אַרְג'וּנַה אמר: הו קְרּישְׁנַּה, תחילה אתה מבקש שאפרוש מפעילות, אולם אחר כך אתה ממליץ על עבודה במסירות. התוכל עתה, בחסדך, לומר לי במפורש איזו עדיפה מבין השתיים?
בפרק החמישי של הבְּהַגַוַד-גִיתָא האל אומר ששירות מסור עדיף על שכלתנות יבשה; זה גם קל יותר, שהרי זה נשגב מטבעו ופטור מתגובה. בפרק השני מוסבר הידע הראשוני על אודות הנשמה והיכלאותה בגוף החומרי. הוסבר גם כיצד אפשר באמצעות בּוּדְדְהי-יוגה להשתחרר מכלא זה. בפרק השלישי הוסבר שמי שהתעלה למישור הידע פטור מכל חובה. בפרק הרביעי האל מורה לאַרְג'וּנַה שידע מהווה את תכליתן ופסגתן של ההקרבות כולן. מכל מקום, בסופו של הפרק הוא מייעץ לו, לאור הידע המושלם שקנה, לקום ולהילחם. קְרּישְׁנַּה מדגיש אם כן בו זמנית את חשיבותה של עבודה במסירות ושל אי עשייה שמושתתת על ידע, ומבלבל את אַרְג'וּנַה ומערער את נחישותו. פרישות מתוך ידע, להבנתו של אַרְג'וּנַה, כרוכה בהימנעות מכל פעולה חושית. אולם כיצד היא פוסקת בשעה שעוסקים בשירות מסור? במילים אחרות, הוא סבור שסַנְנְיָאסַה, כלומר פרישות מתוך ידע, פירושה הפסקת כל עשייה. זאת משום שפרישות כמו סותרת בעיניו פעילות. מתברר שהוא לא הבין כי פעולה מתוך ידע מלא אינה גוררת תגובות וזהה לאי פעולה. משום כך הוא שואל אם לחדול מכל פעולה או לעבוד מתוך ידע מלא.