יוֹגינַהּ קַרְמַה קוּרְוַנְתי סַנְֹגַםּ תְיַקְתְוָאתְמַה-שׂוּדְדְהַיֵא
קָאיֵנַה—עם הגוף; מַנַסָא—עם המיינד; בּוּדְדְהְיָא—עם התבונה; קֵוַלַיְהּ—מטוהרים; אינְדְרייַיְהּ—עם החושים; אַפּי—אפילו; יוֹגינַהּ—אנשים המודעים לקְרּישְׁנַּה; קַרְמַה—פעילות; קוּרְוַנְתי—מבצעים; סַנְֹגַם—התקשרות; תְיַקְתְוָא—בנוטשם; אָתְמַה—של העצמי; שׂוּדְדְהַיֵא—למען הטהרות.
תרגום
יוגים שנטשו את קשריהם פועלים בגופם, בנפשם ובתבונתם, ואפילו בחושיהם, לתכלית ההיטהרות בלבד.
מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה לסיפוק חושיו של קְרּישְׁנַּה, מעשיו כולם — בגוף, בנפש, בתבונה ואפילו בחושים — מיטהרים מטומאה חומרית. מעשיו אינם גוררים שום תגובה חומרית. פעילות מטהרת נקראת באופן כללי סַד-אָצָ'ארַה, והיא מתבצעת כמאליה בתודעת קְרּישְׁנַּה. שְׂרִי רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מתאר את זה בספרו בְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ (1.2.187): אִיהָא יַסְיַה הַרֵר דָאסְיֵא קַרְמַנָּא מַנַסָא גירָא ניקְהילָאסְו אַפְּי אַוַסְתְהָאסוּ גִ'יוַן-מוּקְתַהּ סַה אוּצְ'יַתֵא "מי שפועל בתודעת קְרּישְׁנַּה (כלומר, בשירות לקְרּישְׁנַּה) בגופו, בנפשו, בתבונתו ובמילותיו, הנו בן חורין, אפילו בעודו בעולם החומרי, גם אם נראה שהוא עוסק בפעילות חומרית." מאחר שאינו מאמין שהוא גופו החומרי, או שהוא אדון גופו, הרי שהוא משולל עצמי כוזב. אדרבה, הוא יודע שאינו הגוף, ושגופו אינו שייך לו. הוא עצמו משתייך לקְרּישְׁנַּה, וכך גם גופו. מאחר שהוא מקדיש את יצירי גופו, נפשו, תבונתו, מילותיו, חייו, קנייניו וכו' — כל שברשותו — לשירות לקְרּישְׁנַּה, הרי שהוא משתלב כליל עם קְרּישְׁנַּה. הוא מאוחד עם קְרּישְׁנַּה ומשולל מאותה זהות כוזבת שגורמת להאמין שאנו הגוף, וכו'. זהו שלב השלמות — תודעת קְרּישְׁנַּה.