פְּרַלַפַּן ויסְרּיגַ'ן גְרּיהְנַּנְן אוּנְמישַׁן נימישַׁנְן אַפּי אינְדְרייָאנִּינְדְרייָארְתְהֵשׁוּ וַרְתַנְתַה איתי דְהָארַיַן
נַה—לעולם לא; אֵוַה—אכן; קינְֿצ'ית—משהו; קַרוֹמי—אני עושה; איתי—כך; יוּקְתַהּ—עוסק בתודעה נשגבת; מַנְיֵתַה—חושב; תַתְתְוַה-וית—יודע את האמת; פַּשְׂיַן—רואה; שְׂרּינְּוַן—שומע; סְפְּרּישַׂן—נוגע; ג'יגְהְרַן—מריח; אַשְׂנַן—אוכל; גַצְ'צְ'הַן—הולך; סְוַפַּן—ישן; שְׂוַסַן—נושם; פְּרַלַפַּן—מדבר; ויסְרּיגַ'ן—מפריש; גְרּיהְנַּן—לוקח; אוּנְמישַׁן—פוקח עיניים; נימישַׁן—עוצם עיניים; אַפּי—אף על פי ש-; אינְדְרייָאנּי—החושים; אינְדְרייַה-אַרְתְהֵשׁוּ—במושאי החושים; וַרְתַנְתֵא—עוסקים; איתי—כך; דְהָארַיַן—מבין.
תרגום
אדם בתודעה אלוהית יודע בתוככי ליבו תמיד שאף שהוא שומע, נוגע, מריח, אוכל, נע, ישן ונושם, למעשה, אינו עושה דבר. זאת משום שהוא מבין שבשעה שהוא מדבר, מפריש את צרכיו, מקבל דבר מה או פוקח ועוצם את עיניו, אלה הם בסך הכול החושים הגשמיים שעסוקים במגע עם מושאיהם, והוא עצמו נבדל מהם.
אדם שמודע לקְרּישְׁנַּה, קיומו הטהור ומעשיו אינם תלויים בחמשת הגורמים המידיים והרחוקים — העושה, העבודה, המצב, המאמץ והמזל. זאת משום שהוא עוסק בשירות נשגב לקְרּישְׁנַּה. אף על פי שנראה כאילו הוא פועל באמצעות גופו וחושיו, למעשה הוא מודע תמיד למעמדו האמיתי, שהוא פעילות רוחנית. בתודעה חומרית החושים עסוקים בעינוג חושים, בעוד שבתודעת קְרּישְׁנַּה הם פועלים לסיפוק חושיו של קְרּישְׁנַּה. מכאן שאדם המודע לקְרּישְׁנַּה חופשי תמיד, גם אם נראה שהוא משתמש בחושיו. פעילות חושית כגון ראייה ושמיעה נועדה לרכישת ידע, בעוד שתנועה, דיבור, הפרשה וכו' — אלה נועדו לעבודה. מכל מקום, אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו מושפע מן הפעילות החושית לעולם. מאחר שהוא יודע שהוא משרת נצחי של אלוהים, הוא אינו עושה דבר שאינו שירות לאל.