בהגווד גיטה - 5.6

סַנְנְיָאסַס תוּ מַהָא-בָּאהוֹ  דוּהְּקְהַם אָפְּתוּם אַיוֹגַתַהּ יוֹגַה-יוּקְתוֹ מוּניר בְּרַהְמַה  נַה צ'ירֵנָּאדְהיגַצְ'צְ'הַתי

סַנְנְיָאסַהּ—התנזרות; תוּ—אולם; מַהָא-בָּאהוֹ—הו גיבור חיל; דוּהְּקְהַם—סבל; אָפְּתוּם—גורמת להשגה; אַיוֹגַתַהּ—ללא שירות מסור; יוֹגַה-יוּקְתַהּ—עוסק בשירות מסור; מוּניהּ—איש מחשבה; בְּרַהְמַה—אל העליון; נַה צ'ירֵנַּה—ללא דיחוי; אַדְהיגַצְ'צְ'הַתי—מגיע.

תרגום

ההתנזרות מפעילות לבדה, מבלי לעסוק בשירות מסור, אינה גורמת לאושר, בעוד שאדם מעמיק, שעוסק בשירות מסור, יכול להגיע לעליון ללא דיחוי.

התעמקות

הסַנְנְיָאסִים, אלה שמצויים בשלב הנזירות, נחלקים לשניים. הסַנְנְיָאסִים המָאיָאוָאדִים לומדים את פילוסופיית הסָאנְֹקְהְיַה, ואילו הסַנְנְיָאסִים הוַיְשְׁנַּוים לומדים את פילוסופיית הבְּהָאגַוַתַם, שמהווה את הפרשנות האמיתית לוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. גם הסַנְנְיָאסִים המָאיָאוָאדִים לומדים את הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, אולם על פי ביאור משלהם מאת שַׂנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, שנקרא שָׂארִירַקַה-בְּהָאשְׁיַה. תלמידי זרם הבְּהָאגַוַתַה עוסקים בשירות מסור על פי כללי הפָּאנְֿצַ'רָאתְריקי, ומכאן שהסַנְנְיָאסִים הוַיְשְׁנַּוים עסוקים בפעילויות לאינספור בשירות הנשגב לאל. אף שהם מבצעים פעולות שונות בשירות לאל, פעילותם אינה חומרית. הסַנְנְיָאסִים המָאיָאוָאדִים, לעומתם, שקועים בלימוד סָאנְֹקְהְיַה ווֵדָאנְתַה בשכלתנות עקרה, מבלי לחוות את טעמו הנשגב של השירות לאל. מאחר שלימודם חד גוני ומשעמם עד מאוד, הם מתעייפים לעתים מהתפלספות על מהות הבְּרַהְמַן, ומוצאים מחסה בבְּהָאגַוַתַם, מבלי להבינו כראוי. אלא שלימוד שכזה הופך רק למטרד ומקור לצרות. התפלספות עקרה ופרשנות מלאכותית על פי התפיסה הבלתי אישית אינן מביאות להם ברכה, בעוד שהסַנְנְיָאסִים הוַיְשְׁנַּוים, שעוסקים בשירות מסור, שמחים בביצוע חובותיהם הנשגבות, ולבסוף גם מובטחת כניסתם לממלכת אלוהים. לפעמים מועדים הסַנְנְיָאסִים המָאיָאוָאדִים מנתיב ההגשמה העצמית, ושבים ופונים לפעילות ארצית מטבע של אהבת הבריות והזולת, שאינה אלא עיסוק חומרי. מכאן שמעמדם של מי שפועלים בתודעת קְרּישְׁנַּה עדיף על מעמדם של הסַנְנְיָאסִים שעיסוקם מתמצה בהתפלספות על אודות בְּרַהְמַן ומה אינו בְּרַהְמַן. מכל מקום, לאחר לידות רבות, גם הם מגיעים לתודעת קְרּישְׁנַּה.