וידְיָא-וינַיַה-סַמְפַּנְנֵא בְּרָאהְמַנֵּא גַוי הַסְתיני שׂוּני צַ'יְוַה שְׂוַה-פָּאקֵא צַ'ה פַּנְּדּיתָאהּ סַמַה-דַרְשׂינַהּ
וידְיָא—בידע; וינַיַה—בנועם הליכות; סַמְפַּנְנֵא—ניחן; בְּרָאהְמַנֵּא—על בְּרָאהְמַנַּה; גַוי—על פרה; הַסְתיני—על פיל; שׂוּני—על כלב; צַ'ה—ו-; אֵוַה—אכן; שְׂוַה-פָּאקֵא—על אוכל הכלבים (חסר המעמד); צַ'ה—ו-; פַּנְּדּיתָאהּ—חכמים; סַמַה-דַרְשׂינַהּ—מסתכלים באופן שווה.
תרגום
בזכותו של ידע אמיתי רואים החכמים הענווים בעין שווה בְּרָאהְמַנַּה מלומד ונעים הליכות, פרה, פיל, כלב, כמו גם את אוכל הכלבים (חסר המעמד).
אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו מפלה בין מיני חיים שונים או בין מעמדות. הבְּרָאהְמַנַּה וחסר המעמד נבדלים אמנם מבחינה חברתית, כמו שגם כלב, פרה או פיל נבדלים זה מזה במינם, אולם מנקודת ראותו של המלומד בנשגב, ההבדלים הגופניים הללו הם חסרי משמעות. זאת משום שהכול קשורים לעליון; האל מצוי בלב כול באמצעות חלקו המוחלט כפַּרַמָאתְמָא. הבנת העליון בצורה כזו מהווה ידע אמיתי. האל אינו מתחשב בהבדלים הגופניים שבמעמדות או במיני החיים השונים; הוא מעניק את חסדו באופן שווה לכול ונוהג בהם כידיד, אף שבמצבים השונים כולם הוא שומר על מעמדו כפַּרַמָאתְמָא. הוא מצוי כפַּרַמָאתְמָא בחסר המעמד וכן בבְּרָאהְמַנַּה, אף ששני אלה נבדלים בגופם. הגוף הוא תוצר חומרי של מידות טבע שונות, בעוד שהנשמה ונשמת-העל שבתוך הגוף הם בעלי אותה איכות רוחנית. מכל מקום, השוויון האיכותי הזה שביניהם, אין לפרשו כשוויון כמותי, שהרי הנשמה הייחודית מצויה רק בגופה שלה, בעוד שהפַּרַמָאתְמָא מצוי בגופים כולם. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה בקיא בכל זה בשלמות, ומכאן שהוא המלומד האמיתי, וניחן בראייה שווה. מודעות, נצחיות וחדווה מאפיינות גם את הנשמה וגם את נשמת-העל. אלא שהנשמה הייחודית מודעת רק בתחומי גופה המוגבלים, ואילו נשמת-העל מודע לגופים כולם, ומצוי בכולם ללא אפליה.