קָאמַה-קְרוֹדְהַה-וימוּקְתָאנָאםּ יַתִינָאםּ יַתַה-צֵ'תַסָאם אַבְּהיתוֹ בְּרַהְמַה-נירְוָאנַּםּ וַרְתַתֵא וידיתָאתְמַנָאם
קָאמַה—מתשוקה; קְרוֹדְהַה—מכעס; וימוּקְתָאנָאם—לחופשיים; יַתִינָאם—לאנשים הקדושים; יַתַה-צֵ'תַסָאם—לאילו השולטים לחלוטין במחשבתם; אַבְּהיתַהּ—בעתיד הקרוב; בְּרַהְמַה-נירְוָאנַּם—גאולה בעליון; וַרְתַתֵא—ישנה; וידיתַה-אָתְמַנָאם—לאלו היודעים את העצמי.
תרגום
לחופשיים מכעס ומתשוקות חומריות, שהגיעו להגשמה עצמית והם בעלי משמעת עצמית וחותרים ללא הרף לשלמות — לאלה מובטחת גאולה בעליון בעתיד הקרוב.
אדם מודע לקְרּישְׁנַּה נעלה מכל אותם קדושים שחותרים ללא הרף לגאולה. הבְּהָאגַוַתַם (4.22.39) מאשש עובדה זו: יַת-פָּאדַה-פַּנְֹקַגַ'ה-פַּלָאשַׂה-וילָאסַה-בְּהַקְתְיָא קַרְמָאשַׂיַםּ גְרַתְהיתַם אוּדְגְרַתְהַיַנְתי סַנְתַהּ תַדְוַן נַה ריקְתַה-מַתַיוֹ יַתַיוֹ 'פּי רוּדְדְהַה- סְרוֹתוֹ-גַנָּאס תַם אַרַנַּםּ בְּהַגַ'ה וָאסוּדֵוַם "נסו נא לסגוד בשירות מסור לוָאסוּדֵוַה, האל האישי העליון. אפילו חכמים דגולים אינם מסוגלים לכבוש את דחפי החושים באותה יעילות כמו אלה שחווים חדווה נשגבת בשירות לכפות רגלי הלוטוס של האל. שהרי שירות שכזה עוקר משורשיה את התשוקה העזה לפעילות למען פרי." התשוקה לפירות הנאה מושרשת כל כך בנשמה המותנית, עד כי אפילו גדולי החכמים מתקשים לרסנה, חרף מאמציהם הרבים. לעומת זאת, דָבֵק שעוסק כולו בשירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה ושרוי בהגשמה עצמית מושלמת זוכה במהרה לגאולה בעליון. בזכותו של ידע מושלם בהגשמה עצמית הוא שרוי בטראנס תמידי. הנה משל שמדגים זאת: דַרְשַׂנַה-דְהְיָאנַה-סַמְּסְפַּרְשַׂיְר מַתְסְיַה-קֻוּרְמַה-ויהַנְֹגַמָאהּ סְוָאנְי אַפַּתְיָאני פּוּשְׁנַּנְתי תַתְהָאהַם אַפּי פַּדְמַה-גַ'ה "הו פַּדְמַגַ'ה! הדג, הצב והציפור מגדלים את צאצאיהם באמצעות ראייה, הגוּת ומגע. וכך גם אני." הדג מגדל את צאצאיו באמצעות מבטו והצב מגדלם בהגוּת. ביצי הצב מוטלות על האדמה והצב הוגה בהן בעודו מצוי במים. באופן דומה מתעלים הדְבֵקים למשכנו של האל, אף שהוא מצוי הרחק מהם, באמצעות הגוּת מתמדת בו — על ידי עיסוק בתודעת קְרישְׁנַה. דָבֵק שכזה אינו חש עוד במצוקות החומר; שלב חיים זה נקרא בְּרַהְמַה-נירְוָאנַּה, שפירושו היעדר סבל חומרי בזכות השתקעות מתמדת בעליון.