יוּקְתַהּ קַרְמַה-פְּהַלַםּ תְיַקְתְוָא שָׂאנְתים אָפְּנוֹתי נַיְשְׁטְהיקִים אַיוּקְתַהּ קָאמַה-קָארֵנַּה פְּהַלֵא סַקְתוֹ ניבַּדְהְיַתֵא
יוּקְתַהּ—אדם העוסק בשירות מסור; קַרְמַה-פְּהַלַם—על תוצאות המעשים; תְיַקְתְוָא—בוותרו; שָׂאנְתים—שלווה; אָפְּנוֹתי—משיג; נַיְשְׁטְהיקִים—בלתי מעורערת; אַיוּקְתַהּ—אדם שאינו בתודעת קְרּישְׁנַּה; קָאמַה-קָארֵנַּה—על מנת ליהנות מתוצאות העבודה; פְּהַלֵא—אל הפרי; סַקְתַהּ—קשור; ניבַּדְהְיַתֵא—נכבל.
תרגום
נשמה יציבה במסירותה זוכה לשלווה בלתי מעורערת, משום שהיא מעלה לי למנחה את תוצאות מעשיה; בעוד שמי שאינו מאוחד עם האל וחומד את פירות עמלו — מסתבך.
ההבדל שבין אדם מודע לקְרּישְׁנַּה לזה שבתודעה גופנית, הוא שהאחד קשור לקְרּישְׁנַּה בעוד שהאחר נקשר לתוצאות מעשיו. אין ספק שהמודע לקְרּישְׁנַּה, שפועל למענו בלבד, הוא בן חורין ואינו חרד עוד לתוצאות מעשיו. על פי השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, תפיסת השניוּת, או אי ידיעת האמת המוחלטת, מהווה את הסיבה לחרדה לתוצאות המעשים. קְרּישְׁנַּה הוא האמת העליונה, האל האישי העליון, ומודעות לו פטורה מכל שניוּת. כל הקיים מקורו באונו של קְרּישְׁנַּה, וקְרּישְׁנַּה כולו טוב. מכאן שפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה מתבצעת במישור המוחלט; היא נשגבת ופטורה מכל תגובה חומרית. לכן אדם בתודעת קְרּישְׁנַּה חדור בשלווה, בעוד שמי שסבוך בחישובי רווח ועינוג חושים מנוּע משלווה שכזו. סודה של תודעת קְרּישְׁנַּה טמון אם כן בהבנה שאין קיום לחוד משְׂרִי קְרּישְׁנַּה. הבנה כזו היא מישור השלווה ואי הפחד.