סַרְוַסְיַה צָ'אהַםּ הְרּידי סַנְניוישְׁטוֹ מַתְתַהּ סְמְרּיתיר גְ'נָֿאנַם אַפּוֹהַנַםּ צַ'ה וֵדַיְשׂ צַ'ה סַרְוַיְר אַהַם אֵוַה וֵדְיוֹ וֵדָאנְתַה-קְרּיד וֵדַה-ויד אֵוַה צָ'אהַם
סַרְוַסְיַה—של כל הישויות החיות; צַ'ה—ו-; אַהַם—אני; הְרּידי—בלב; סַנְניוישְׁטַהּ—שוכן; מַתְתַהּ—ממני; סְמְרּיתיהּ—זיכרון; גְ'נָֿאנַם—ידע; אַפּוֹהַנַם—שיכחה; צַ'ה—ו-; וֵדַיְהּ—באמצעות הוֵדות; צַ'ה—ו-; סַרְוַיְהּ—כל; אַהַם—אני; אֵוַה—בוודאי; וֵדְיַהּ—שניתן לדעת אותו; וֵדָאנְתַה-קְרּית—מחבר הוֵדָאנְתַה; וֵדַה-וית—יודע הוֵדות; אֵוַה—בוודאי; צַ'ה—ו-; אַהַם—אני.
תרגום
אני יושב בלב כול, וממני באים זיכרון, ידע ושיכחה. מן הוֵדות כולן, אותי יש לדעת. למעשה, אני הוא מחבר הוֵדָאנְתַה, ואני גם יודע הוֵדות.
האל נמצא כפַּרַמָאתְמָא בלב כול, והוא מקור כל פעולה. ישות החיים שוכחת אמנם את חיי עברה, אלא שהיא פועלת על פי הנחייתו של אלוהים, שצופה במעשיה. מעשיה בהווה נקבעים על פי מעשיה בעבר. אלוהים מספק את הידע הדרוש לה וגם זיכרון, כמו גם את שִכחת חייה הקודמים. מכאן שנוסף על היותו שורה בכול, האל גם ממוקם בלבה של כל ישות ייחודית, ומעניק את תוצאות המעשים. אלוהים, שנסגד כבְּרַהְמַן הבלתי אישי, כאל האישי, וכפַּרַמָאתְמָא המקורי, נסגד גם כהתגלות הוֵדות. אלה מורות כיצד לחיות ולשוב בסופו של דבר הביתה לאלוהות. קְרּישְׁנַּה, בהתגלותו כוְיָאסַדֵוַה, הוא מחבר הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. ביאוריו של וְיָאסַדֵוַה לוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, בצורת השְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם, מציגים את ההבנה האמיתית של הוֵדָאנְתַה. אלוהים מלא כולו, ולצורך גאולתן של הנשמות המותנות, הריהו משמש כמספק הצרכים, כמעכל המזון, כעד למעשים וכנותן הידע. את הידע הוא נותן באמצעות הוֵדות וכדוברה של הבְּהַגַוַד-גִיתָא. הוא כולו טוב ומלא בחסד, ומהווה את מושא סגידתן של הנשמות המותנות. אַנְתַהּ-פְּרַוישְׁטַהּ שָׂאסְתָא גְ'נָֿאנָאם. ברגע שישות החיים נוטשת את גופה, היא שוכחת הכול. אולם ביוזמתו של האל, היא שבה ומתחילה בפעולה. אף על פי שהיא שוכחת, מקנה לה האל את התבונה לשוב ולחדש את פעילותה מן השלב שבו הסתיימה בחיים הקודמים. מכאן שסבלה של ישות החיים והנאתה מקורם בתכתיביו של אלוהים שמצוי בלבה. נוסף על אלה הוא מאפשר לה גם להבין את הוֵדות. מי שמבקש להבין את הוֵדות, קְרּישְׁנַּה מספק לו את התבונה הדרושה. ומדוע הוא מציג את הידע הוֵדי? משום שכל ישות חיים צריכה להבין את קְרּישְׁנַּה. הספרות הוֵדית מאששת: יוֹ 'סַוּ סַרְוַיְר וֵדַיְר גִייַתֵא. הספרות הוֵדית, החל בארבע הוֵדות, וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, אוּפַּנישַׁדות והפּוּרָאנַּות, כולה מפארת את תהילותיו של אלוהים. טקסי הפולחן הוֵדיים, דיון בפילוסופיה הוֵדית ושירות מסור לאלוהים — אלה מביאים לעליון. מכאן שתכלית הוֵדות היא להבין את קְרּישְׁנַּה; הן מדריכות כיצד להבין אותו, ומורות את תהליך ההגשמה. האל האישי העליון הוא המטרה העליונה. הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה (1.1.4) מאששת: תַת תוּ סַמַנְוַיָאת. השלמות מושגת בשלושה שלבים. לימוד הספרות הוֵדית מקנה הבנה לגבי יחסיה של ישות החיים עם האל; ביצוע התהליכים השונים מקרב אליו; ולבסוף אפשר להשיג את המטרה העליונה, כלומר, האל. פסוק זה מגדיר בבירור את תכלית הוֵדות, הבנתן ומטרתן.