נַה תַד בְּהָאסַיַתֵא סֻוּרְיוֹ נַה שַׂשָׂאנְֹקוֹ נַה פָּאוַקַהּ יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה
נַה—לא; תַת—את זה; בְּהָאסַיַתֵא—מאירה; סֻוּרְיַהּ—השמש; נַה—ולא; שַׂשָׂאנְֹקַהּ—הירח; נַה—ולא; פָּאוַקַהּ—אש, חשמל; יַת—היכן; גַתְוָא—הולכים; נַה—לעולם לא; ניוַרְתַנְתֵא—חוזרים; תַת דְהָאמַה—משכן זה; פַּרַמַם—עילאי; מַמַה—שלי.
תרגום
לא שמש, לא ירח, ולא אש או חשמל מאירים את משכני העילאי. מי שמגיעים אליו לא שבים עוד לעולם חומרי זה.
מתואר כאן העולם הרוחני, משכנו של האל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה — אשר ידוע כקְרּישְׁנַּלוֹקַה, או גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה. אור שמש לא דרוש שם, גם לא אור הלבנה, ולא אש או חשמל. זאת משום שכוכביו כולם מוארים מעצמם. ביקום זה רק כוכב אחד, השמש, מאיר מעצמו, בעוד שכוכבי הרקיע הרוחני הם כולם כאלה. אורם של הכוכבים הללו (כוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה) מהווה את הרקיע הזוהר שידוע כבְּרַהְמַגְ'יוֹתי. למעשה, כוכבו של קְרּישְׁנַּה, גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה, הוא מקור האור כולו. מכל מקום, חלק מזוהר זה מוסתר על ידי המַהַת-תַתְתְוַה, העולם החומרי, אף שרובו מלא בכוכבים רוחניים, וַיְקוּנְּטְהות, ובראשם גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה. כל עוד שרויה ישות החיים בחשכת העולם החומרי, חייה מותנים. אולם כשהיא גודעת את עץ הקיום החומרי, המעוּות והכוזב, היא מגיעה לרקיע הרוחני והופכת לבת חורין. ומשם אינה שבה עוד לעולם זה. בהתניית החומר היא חושבת את עצמה לאדון העולם, בעוד שבשלב הגאולה, בממלכה הרוחנית, היא הופכת לבת לווייתו של האל, ונהנית מחדווה, חיי נצח ומודעות מלאה. זהו מידע קוסם עד מאוד, שנועד לעודדנו לעבור לעולם הנצחי, ולהיחלץ מבבואת המציאות הכוזבת. מי שקשור מדי לעולם החומרי יתקשה לגדוע את זיקתו. אולם על ידי תרגול תודעת קְרּישְׁנַּה, יוכל אפילו הוא להתנתק בהדרגה. מכאן שחשוב להתרועע עם דְבֵקים שמודעים לקְרּישְׁנַּה; חשוב למצוא חברה שמקדישה את עצמה לתודעת קְרּישְׁנַּה וללמוד כיצד לבצע שירות מסור. זו הדרך לניפוץ הזיקה החומרית. לבוש כתום (בגד של נזיר) לבדו אינו מסלק את המשיכה לחומר; זו מושגת על ידי שירות מסור לאלוהים. לכן, רק באמצעות שירות מסור, כפי שמתואר בפרק השנים-עשר, אפשר להיחלץ מבבואתו השקרית של העץ האמיתי. בפרק הארבעה-עשר מתוארים תהליכים חומריים שונים וטומאתם החומרית. רק שירות מסור מתואר כנשגב וטהור כולו. המילים פַּרַמַם מַמַה הן רבות משמעות כאן. למעשה, הכול שייך לאלוהים, אלא שהעולם הרוחני הוא פַּרַמַם, מלא בששת השפעים. גם הקַטְהַה אוּפַּנישַׁד (2.2.15) מאשש שבעולם הרוחני אין צורך באור שמש, בירח או בכוכבים (נַה תַתְרַה סֻוּרְיוֹ בְּהָאתי נַה צַ'נְדְרַה-תָארַקַם), שהרי כולו מואר באונו הפנימי של האל. התמסרות לבדה מרוממת למשכן עילאי זה.