נַה רֻוּפַּם אַסְיֵהַה תַתְהוֹפַּלַבְּהְיַתֵא
נָאנְתוֹ נַה צָ'אדיר נַה צַ'ה סַמְפְּרַתישְׁטְהָא
אַשְׂוַתְתְהַם אֵנַםּ סוּ-וירֻוּדְּהַה-מֻוּלַם
אַסַנְֹגַה-שַׂסְתְרֵנַּה דְרּידְּהֵנַה צְ'היתְתְוָא
תַתַהּ פַּדַםּ תַת פַּרימָארְגיתַוְיַםּ
יַסְמין גַתָא נַה ניוַרְתַנְתי בְּהֻוּיַהּ
תַם אֵוַה צָ'אדְיַםּ פּוּרוּשַׁםּ פְּרַפַּדְיֵא
יַתַהּ פְּרַוְרּיתְתיהּ פְּרַסְרּיתָא פּוּרָאנִּי
נַה—לא; רֻוּפַּם—הצורה; אַסְיַה—של עץ זה; איהַה—בעולם זה; תַתְהָא—גם; אוּפַּלַבְּהְיַתֵא—ניתן לתפוס; נַה—לעולם לא; אַנְתַהּ—אחרית; נַה—לעולם לא; צַ'ה—ו-; אָדיהּ—ראשית; נַה—לעולם לא; צַ'ה—ו-; סַמְפְּרַתישְׁטְהָא—הבסיס; אַשְׂוַתְתְהַם—עץ בניאן; אֵנַם—זה; סוּ-וירֻוּדְּהַה—בחוזקה; מֻוּלַם—מושרש; אַסַנְֹגַה-שַׂסְתְרֵנַּה—בנשק ההינתקות; דְרּידְּהֵנַה—חזק; צְ'היתְתְוָא—מנתק; תַתַהּ—לאחר מכן; פַּדַם—מצב; תַת—זה; פַּרימָארְגיתַוְיַם—יש לחפש אחריו; יַסְמין—היכן; גַתָאהּ—הולכים; נַה—לעולם לא; ניוַרְתַנְתי—הם שבים; בְּהֻוּיַהּ—שוב; תַם—אליו; אֵוַה—בוודאי; צַ'ה—ו-; אָדְיַם—מקורי; פּוּרוּשַׁם—האל האישי; פְּרַפַּדְיֵא—מתמסרים; יַתַהּ—אשר ממנו; פְּרַוְרּיתְתיהּ—הראשית; פְּרַסְרּיתָא—התרחבה; פּוּרָאנִּי—קדומה.
תרגום
בעולם זה אי אפשר לתפוס את מבנהו האמיתי של העץ. איש אינו מסוגל להבין היכן אחריתו, היכן ראשיתו או היכן מונחים יסודותיו. אולם בהחלטיות, בנשק ההתנתקות, יש לגדוע עץ עב שורשים זה, ואז לצאת ולחפש אחר אותו מקום שמי שמגיע אליו לא שב עוד לעולם; ושם להתמסר לאותו אל אישי עליון שממנו התחיל הכול וממנו התרחב הכול מאז ימות עולם.
נאמר כאן בבירור שבעולם החומרי איש לא מסוגל להבין את עץ הבניאן הזה. מאחר ששורשיו צומחים כלפי מעלה, הרי שהעץ האמיתי מסתעף בקצה השני. מי שסבוך בהסתעפותו החומרית של העץ, אינו מסוגל לאמוד את ממדיו ואינו רואה את ראשיתו. אף על פי כן, עליו להבין את סיבתו. "אני בנו של אבי, אבי בנו של אביו, וכן הלאה." חיפוש שכזה יובילנו בהדרגה לבְּרַהְמָא, שנוצר מגַרְבְּהוֹדַקַה-שָׂאיִי וישְׁנּוּ, אולם יגיע לסופו כאשר נגיע לאל האישי העליון. החיפוש אחר מקורו של העץ — האל האישי העליון — צריך להיעשות בחברתם של מי שיודעים על אודות אלוהים. בכוחה של הבנה לנתק אותנו בהדרגה מבבואה כוזבת זו של המציאות, ובעזרת ידע גודעים אז כל זיקה, ומתבססים בעץ האמיתי.
המילה אַסַנְֹגַה היא רבת משמעות בהקשר זה. זאת משום שהזיקה לעינוג חושים ושליטה בטבע החומרי היא חזקה מאוד. לצורך התנתקות חשוב לדון במדע הרוחני על פי כתובים בני סמכא ולהאזין לבעלי ידע אמיתי. דיון כזה בחברתם של דְבֵקים מרומם ומביא לאל האישי העליון. או אז צריך הדָבֵק להתמסר אליו. מתואר כאן אותו מקום שמי שמגיע אליו, לא שב עוד לבבואת העץ הכוזבת. האל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה, הוא השורש שממנו צומח הכול. די בהתמסרות בשביל לזכות בחסדו, וזו מושגת באמצעות שירות מסור, כלומר שמיעה, זמרה וכו'. הוא מקור הסתעפותו של העולם החומרי כולו. האל הסביר זאת בעצמו. אַהַםּ סַרְוַסְיַה פְּרַבְּהַוַהּ: "אני מקור הכול." מכאן שרק התמסרות לקְרּישְׁנַּה יכולה לחלצנו מעץ הבניאן האדיר של החיים החומריים. ומי שמתמסר, מתנתק מייד מן ההסתעפות החומרית.